הליך הפונדקאות שקיים בישראל כבר יותר משני עשורים, עלה בחודשים האחרונים לכותרות בעקבות מאבק הקהילה הגאה נגד חוק הפונדקאות החדש, שלא כלל אבות יחידניים. אך עוד לפני הוויכוח העקרוני על הזכות לשוויון, נשמעים קולות נגד ההליך הטוענים כי הוא מעודד הלכה למעשה נשים מוחלשות למכור את גופן. מהצד השני ניצבות נשים שהחליטו להיות פונדקאיות מטעמים אלטרואיסטיים כדי לעזור לזוגות חשוכי ילדים. אחת מהן היא גלית צבי ברסוק (בת 38, נשואה+2) שכבר מגיל 17 ידעה שתהיה אם פונדקאית ואף הבהירה זאת לבעלה בפגישתם השנייה. גלית, מנהלת בכירה מאוד בחברת ההייטק לייבפרסון, משתפת אותנו בחוויות האישיות מהמסע שעברה, מתייחסת למחלוקת שמעורר נושא התשלום הכספי ומבקשת להעביר מסר לכל מי שחושבת ללכת בדרכה.

לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו 

לפני כשלושה חודשים גלית הגשימה את החלום, כשילדה ילד בריא לזוג שבמשך 15 שנים לא הצליח לעשות זאת לבדו. את ההחלטה להיות לאם פונדקאית היא קיבלה כבר כשהייתה נערה. "באיזשהו שלב בתיכון אני זוכרת את עצמי בתיכון יושבת עם קבוצת החברות הקרובות שלי ומדברות על חוק הפונדקאות בעקבות איזו כתבה שהייתה בעיתון", סיפרה. "פתאום נפלה לי ההבנה הזאת של מה זה אומר ואמרתי לעצמי: 'אני חייבת לעשות את זה'. חלחלה לי המחשבה שאני רוצה לעשות דברים נקיים מכל רצון אגואיסטי למען אחרים".

"נפלה לי ההבנה". גלית בזמן ההיריון (צילום: באדיבות המצולמת, חדשות)
"נפלה לי ההבנה". גלית בזמן ההיריון | צילום: באדיבות המצולמת, חדשות

ואם זה לא מספיק, אז גלית הבינה שהיא רוצה להיות אם פונדקאית לפני שבכלל רצתה ילדים ביולוגיים משל עצמה. למעשה היא כל כך הייתה בטוחה בהחלטה שקיבלה, עד שסיפרה עליה לאיתן, מי שיהפוך לימים לבעלה ולאב ילדיה, כבר בדייט השני. הוא קיבל את זה בהבנה מלאה - אך בתנאי אחד: "בעלי ידע על זה בדייט השני שלנו לפני 9 שנים, כשהייתי בת 28. כשהכרתי אותו וסיפרתי לו שאני אהיה פונדקאית ואאמץ ילדים, אז הוא אמר לי: 'שמעי, אני מכבד ומעריך את זה, אבל קודם כל יהיו לנו ילדים משלנו'".

"יכולה לספור אולי על שתי אצבעות אנשים ששאלו אותי על ההיבט הכלכלי"

מאז אותו הדייט עברו הרבה מים בנהר. גלית ואיתן נישאו, והביאו לעולם שני ילדים בהפרש קטן יחסית, זאת מתוך ההבנה ש"צריך להזדרז", כדי שהיא תוכל להיות פונדקאית. "זירזתי את זה מתוך הבנה שאוכל להיות פונדקאית עד גיל 38", שחזרה. "אלון (בנה השני ואח לנעמה) נולד במרס 2016, וחודש אחרי שהוא נולד כבר פניתי למרכז תיווך. זה ישב לי עמוק והיה לי ברור שזה קורה ואיתן אמר 'יאללה תרוצי על זה, זה שלך. תבררי ונתחיל'.

מרכז תיווך הוא מקום שלמעשה מחבר בין זוגות שלא יכולים להביא ילדים בעצמם לנשים שרוצות להיות פונדקאיות. גלית ביקרה בשניים כאלה, עד שמצאה את המרכז שדיבר אליה. שם היא קיבלה רשימת בדיקות רפואיות הכרחיות שעליה לעבור, וכשעברה אותן בהצלחה היא הכירה את הזוג המיועד והחליטה ללכת על זה. אז היא גם הודיעה למקום העבודה שלה: "סיפרתי למנכ"ל ולסמנכ"ל משאבי אנוש בלייבפרסון על התהליך עוד ברגע שחתמתי על החוזה, לפני שהייתי בהיריון. הם הכירו אותי ושמעו על הסיפור, ידעו על היסטוריית חיי ומאוד שמחו וליוו אותי בתהליך. אישרו לי להיות על 80% משרה בתקופה הזאת, כדי לאפשר לי בעצם לחלק את חיי ולאפשר לי את הפוקוס גם בהיבט הזה וגם בהיבט המשפחה, כדי שאוכל לעשות את השילובים המתאימים".

אחרי הלידה יוצאים לחופשה משפחתית (צילום: באדיבות המצולמת, חדשות)
אחרי הלידה יוצאים לחופשה משפחתית | צילום: באדיבות המצולמת, חדשות

לגלית ולזוג היה מזל והתהליך היה מוצלח ומהיר במיוחד: היא הצליחה להיקלט מהר ונכנסה להיריון כבר בניסיון הראשון. לאחר שנודע לה שהיא בהיריון היא סיפרה גם לילדיה, בדרך יצירתית מאוד. אלון הקטן היה רק בן שנה ומפאת גילו הוא לא הבין את המשמעויות, אבל במקרה של אחותו הגדולה, נעמה בת ה-5, הדברים היו מסובכים קצת יותר. "ניהלתי איתה שיחות במשך כמה חודשים בתיאוריה על מצב שבו אנחנו רוצות להכין עוף בתנור. אנחנו קונות את כל המצרכים, מכינות אותו, וכשאנחנו שמות אותו בתנור אנחנו ומגלות שהתנור לא תקין, ואז אנחנו לוקחות את הכול לשכנים. ואז אתה שואל את הילדה אם העוף שלנו או שלהם והיא מבינה, היא מבינה את הסיפור הזה ככה. ואז אני מסבירה לה בעצם שאנחנו עוזרים לזוג הורים שלא יכול להיכנס להיריון, כמו שהתנור שלנו היה מקולקל והבאנו לשכנים".

עמיתיה לעבודה גילו סקרנות, וגם הבנה. "שאלו אותי הרבה יותר על המשמעות של זה כלפי הילדים מאשר כמה אני מרוויחה מהתהליך", ציינה. "הרבה יותר היו מפוקסים באיך זה משפיע עליי ועל המשפחה ועל זוג ההורים, מי הם ולאיזו סוג של משפחה אני הולכת לעזור. זה היה מדהים, אני יכולה לספור אולי על שתי אצבעות אנשים ששאלו אותי על ההיבט הכלכלי".

ואז, אחרי 9 חודשים הגיע הרגע המיוחל - לגלית התחילו צירים והיא כרעה ללדת. אבל הייתה בעיה אחת: היא תכננה מראש שהלידה תהיה במרכז הארץ, כדי שזוג ההורים יוכל להיות צמוד אליה ולחזות בלידת בנם. אבל רצה הגורל והלידה התפתחה במהירות כך שגלית נאלצה ללכת לבית חולים קרוב למקום מגוריה בצפון. היא מיהרה לעדכן את הזוג, שמיהר לצאת לדרך, אך 20 דקות מרגע הגעתה לבית החולים גלית ילדה. "הם לא הספיקו להגיע ללידה, שזה היה החלום שלי במשך כל השנה שקדמה ללידה, הרגע המכונן הזה שהם נמצאים איתי ומקבלים את הילד לידיים שלהם".

 "צלם הכל - שלא יפסידו אף רגע"

כשהילד הגיח לאוויר העולם והוריו הביולוגיים לא היו שם, גלית קיבלה החלטה: "המיילדת שאלה לי מה אני רוצה לעשות עם הילד, כי בדרך כלל לא רוצים להניח אותו על הפונדקאית כי זה מייצר קשר. אמרתי לה שאני לא מוכנה שלילד לא יהיה מגע אנושי. היא הניחה אותו עליי, חיבקתי אותו ונישקתי אותו ונתתי לו את החום האימהי. ואז צריך לקחת אותו לשקילה ויתר ההתארגנויות, ואני אומרת לבעלי 'אתה צמוד אליו ומצלם הכל - שהם לא יפסידו אף רגע! אתה מצלם הכל ושולח להם! שייראו את המשקל, את כול הנתונים. אתה בטלפון והם אומרים לך מה לעשות'". הילד נולד בהצלחה, ומאז שנפרדה ממנו במחלקת היולדות הייתה לה בקשה אחת בלבד מהוריו: "אני רק רוצה תמונה פעם בשנה לראות שהכול תקין, ביום הולדת, שהכל כשורה".

כמו כל פונדקאית, לפי החוק בישראל גם גלית קיבלה כסף עבור התהליך - סכום של כ-150 אלף שקל שאותו היא מגדירה כפיצוי ולא כתשלום. תחילה התנגדה ורצתה לעשות זאת בחינם, אך המחיר שנגבה ממשפחות אחרות שעברו התהליך שכנע אותה שהיא כן צריכה לקבל תשלום כלשהו. "כשראיינו אותי בוועדה אמרתי להם שאילו הייתה רווקה ולא נשואה ויכולה לעשות את התהליך הזה הייתי עושה אותו ללא תשלום, אבל אחרי ששוחחתי עם פונדקאיות והבנתי כמה התהליך הזה משפיע על המשפחה, אז ברור לי למה נדרש הפיצוי הכספי הזה. יש על המשפחה כל כך הרבה עומס נפשי ופיזי בתקופה הזאת, נגיד מבחינת בעלי וכמה שהוא היה צריך לקחת את נטל המשפחה עליו בהיריון. אז השלמתי עם העובדה שנדרש פיצוי כספי". בסוף התהליך היא קיבלה חופשת הורות ממקום עבודתה לייבפרסון, בכסף גלית ואיתן השתמשו לטובת חופשה משפחתית בחו"ל, שאותה ניצלו לזמן איכות משמעותי עם הילדים.

"תחושת שליחות מטורפת"

אז איך היא מסכמת את החוויה המורכבת? "התהליך מדהים, הוא מעצים נורא. זאת תחושת שליחות מטורפת", גלית מדגישה. "זה עשה לי כך הרבה טוב על הנשמה, לראות את החיוך שלהם - הנפילה של ההפנמה של מה שעשיתי לזוג שתכלס זר לי, אני רק מדברת על זה ובוכה. לראות את המשפחה שלי, את תחושת הגאווה שהייתה להורים שלי ולחמים שלי - שלא מפסיקים לדבר עליי בכל הזדמנות שיש. זאת תחושת גאווה שיצרתי למשפחה שלי בעשייה הזאת. אני יודעת שמימשתי את מה ששאפתי לממש ואני נותנת להם דבר מושלם, הם כל כך רצו לקבל אותו והמתינו 15 שנה".

"העיקר כאן זה ללמוד מהתנסות של אחרות"

גלית מסבירה שבחרה לשתף את חוויותיה ברבים כדי להוות השראה לאחרות. "לקח לי זמן, אבל הסכמתי להיחשף מתוך מחשבה שיש הרבה נשים שיכולות להיות פונדקאיות, אבל הן לא מודעות לזה שיש חוק שמתיר להן לעשות את זה בארץ". ויש לה גם בקשה אחת לנשים שחושבות שהן מעוניינות להיות פונדקאיות - לשוחח עם נשים שעברו בהצלחה את התהליך המורכב, הן מבחינה נפשית והן מבחינה פיזית: "העיקר כאן זה ללמוד מהתנסות של אחרות, גם את ההתנסויות החיוביות וגם השליליות. זו הדרך להחליט האם זה מתאים לך או לא - ולא להקשיב לכל הסיפורים של אנשים שלא באמת בתהליך או בעלי אידאולוגיה מכרסמת. זה לא נכון. לדבר עם נשים שאת רוצה לשמוע את הסיפור שלהן - זו הדרך".