מאות תלמידים ניגשים לבחינת הבגרות בתיאטרון מדי שנה, אלא שבשנה שעברה אחד מהם ניגש לאותה הבחינה בדיוק פעמיים, כפי שפורסם לפני כחודשיים ב"תכנית חיסכון". היום (חמישי) נחשפים המסמכים הרשמיים שמעידים על גודל הטיוח - בחסות משרד החינוך.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
בחינת הבגרות המדוברת - בחינה עיונית במגמת תיאטרון - נערכה בשנית לבנה של מנהלת התיכון הסביבתי בשדה בוקר ביוני 2015, לפני יותר משנה. כשעתיים אחרי שהסתיימה, קיבלה משגיחת הבגרות בתיכון בשדה בוקר שיחת טלפון, ובה התבקשה לשכתב את הבחינה לאחר שאחד התלמידים איבד אותה. "כבר הרגשתי שמשהו לא בסדר", היא משחזרת. "בסוף התברר שזה הבן שלה".
ממשרד החינוך נמסר אז בתגובה כי "כאשר נודע שמחברת הבחינה נעלמה - מקרה חריג וחמור כשלעצמו - דיווחה על כך רכזת הבגרויות מיידית בכתב למטה הבחינות הארצי, נעשה בירור ולאחריו הוחלט לקבל את הבקשה החריגה מאחר שהתלמיד למד לבחינה וביצע אותה".
אולם כעת מתברר, בניגוד למה שמשרד החינוך טען, שרכזת הבגרויות שלחה מכתב שמפרט את השתלשלות המקרה למטה הבחינות הארצי רק במאי האחרון, 11 חודשים אחרי המקרה, כשהורים בבית הספר החלו לשאול שאלות.
דויד גל, מנהל אגף הבחינות הארצי במשרד החינוך, השיב למכתב בניסיון לברר מי היא מנהלת בית הספר, ולאחר מכן השיב כי "יש לאשר את המקרה ולקבל אותו ללא שום עיכובים", מבלי לרדת לפרטים או לתחקר באופן יסודי את האירוע שהתרחש קרוב לשנה קודם לכן.
"אני הרבה מאד שנים במערכת החינוך וזו פעם ראשונה שאני שומע דבר כזה", אמר יו"ר ארגון המורים רן ארז. "התלמיד עשה את הבחינה, אחר כך מאפשרים לו כעבור שעות לעשות בחינה חוזרת. הבחינה היא כבר לא סטרילית והדבר הזה לא מקובל, זה לא הגון".
אובדן טופס תשובות של תלמיד נחשב לאירוע חריג במערכת החינוך, שלמרבה הפלא אין לגביו נוהל קבוע. זאת בניגוד לנהלים מוקפדים ביותר תוך כדי הבחינה: אסור לצאת בחצי השעה הראשונה מהכיתה, על כל תלמיד לשבת בשולחן נפרד, ויציאה לשירותים מלווה רק בליווי בוחן. כל זאת כדי למנוע העתקות. במקרה המדובר, מנהלת התיכון סמדר כהן, ורכזת הבחינות בתיכון, החליטו כי בנה יעשה את בחינת הבגרות בשנית אחרי שכבר ידע את השאלות, וכשהתשובות כמובן היו בחוץ.
וזה לא הכול: בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך, למנהל, מורה המקצוע או בעל תפקיד אסור לשוחח כלל עם נבחן במהלך הבחינה, נוהל שלא נשמר בסיטואציה הזו. לבחינה צורף מסמך שמסביר כי זו בחינה שנעשתה בשנית, והיא נבדקה כמו שהיא ללא התייחסות או בדיקה יסודית של משרד החינוך.
לא ברור איך ולמה טופס בחינת בגרות הולך לאיבוד, ולמה אין נוהל מסודר בנושא. אך השאלה שבעיקר נשארת פתוחה היא האם תלמיד שאמו אינה מנהלת התיכון שלו, היה מקבל את אותה ההזדמנות.
המקרה הזה ללא ספק מעלה שאלות על אופן בדיקת בחינת הבגרות בבתי הספר והקלות שבה ניתן לשנות את החוקים, ובמיוחד מעלה את התהייה לגבי מי מפקח על בחינות הבגרות ועד כמה הוא לוקח ברצינות את עבודתו זו.