כמו שאבא ואמא שלהם מדברים אנגלית לידם כשהם לא רוצים שהם יבינו מה שיש להם להגיד, כך הילדים בבית ספר אילות בגני תקווה מדברים אחד עם השני בשפת הסימנים. גם בהפסקה, כשבדרך כלל נורא רועש בחדר האוכל, יודעים התלמידים בכיתות ב' ו-ד' שלומדים בפרויקט "עתידים" בעיר לדבר אחד עם השני בשפת הסימנים כדי שלימור המורה לא תבקש מהם להיות בשקט.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
"אני אוהבת ללמוד בשפת הסימנים, כי אני אוהבת ללמוד שפות", מספרת מיה לויטה שלומדת בכיתה ד' בבית הספר, "אבל הכי חשוב לי שכשאני אפגוש חבר חירש אז אני אוכל לדבר איתו".
תכנית עתידים, שבמסגרתה נלמדים שיעורי שפת הסימנים בבית הספר, היא חלק מתכנית החינוך הבלתי פורמלי ביישוב. שפת הסימנים היא חלק מהרחבת לימודי השפות כמו אנגלית, רק שבמקרה הזה מדובר בשפה שיש לה ערך מוסף חברתי. שפת הסימנים הופכת לאמצעי הבעה שמאפשר תקשורת של שווים בין ילדים שומעים ומדברים לבין מי שאינם שומעים או מדברים.
כלי מחבר
אפרת נגר-יהודה, המורה לשפת הסימנים בתכנית, היא מורה ומתרגמת מנוסה לשפת הסימנים. בין השאר היא משמשת כמתורגמנית לשפת הסימנים של חברת החדשות.
"שפה היא דבר נהדר", אומרת ליזי דלריצ'ה, ראש המועצה המקומית גני תקווה. "היא כלי שמחבר בין בני אדם, היא כלי מופלא ליצירה וגשר בין בני אדם, אפילו שנולדו שונים או אחרים. אני גאה בילדים המצויינים האלה ומאחלת לכולנו שתמיד נוכל לבנות גשרים אנושיים אשר יגרמו לכל בני האדם להיות שווים".
"יש חשיבות גדולה בפרויקט שתורם לשילוב החברתי של האוכלוסייה המסמנת והאוכלוסייה של בעלי המוגבלויות בחברה ומקדמת אותנו, כחברה ישראלית, למקום טוב יותר - מקבל, מבין ומחבק", אומרת טלי גרינשטיין, מנהלת חטיבת הגיל הרך בעמותת "בית מיחא" האמונה על טיפול וליווי פעוטות וילדים עם לקויות שמיעה. "אני קוראת לרשויות נוספות לעשות דברים דומים, אם בהקשר של שפת הסימנים ואם בתחומים אחרים כמו כתב ברייל וכדומה כדי לחשוף את הילדים לשונה ולקדם אותנו להיות חברה מאוחדת ומקבלת".