ספי גניס וגל נבון היו החברים הכי טובים במשך 15 שנה, עוד מימי התיכון. הם אהבו ללכת יחד למסיבות ו"לחיות את החיים". לפסטיבל "נובה" הם קנו כרטיסים חצי שנה מראש ולמסיבה הם הגיעו לקראת השיא בשעת הזריחה: בשעה שש בבוקר שלח ספי לאשתו מיטל הודעה, ובה מסר לה שהם הגיעו למסיבה והכול בסדר.
"בשעה 6:40 התעוררתי מהאזעקות, אנחנו גרים ברמת גן, אז כתבתי לו שיש אזעקות והוא ענה לי שהם יודעים שיש בומים בכל מקום והמסיבה נעצרה", נזכרת מיטל. "ביקשתי ממנו שיעופו משם כמה שיותר מהר". ב-7:00 בבוקר שלח ספי למיטל הודעה נוספת, שבה הודיע לה שהם הגיעו למרחב מוגן והם בסדר. "הוא שלח לי לבבות, אבל הרגשתי בכתיבה שלו שמשהו לחוץ", היא מוסיפה.
מה שמיטל לא ידעה הוא שספי עבר באותם רגעים את הגרוע מכול, והוא לא רצה להלחיץ אותה. "בשעה 7:35 הוא כתב שהוא אוהב אותי, וזו הייתה ההודעה האחרונה ממנו", היא אומרת בכאב. במקביל עדכן ספי את השותף העסקי שלו בחברת הסטארט-אפ שהוא הקים אך לפני שלוש שנים במה שקורה להם באמת - והוא מי שסיפר למיטל את הפרטים, אחרי שספי נחשב נעדר.
עם הישמע האזעקות נמלטו ספי וגל מהמסיבה ונסו לכיוון הרכב שלהם, אלא שאז נפה רקטה ליד המכונית ושניהם נפגעו מרסיסים. השניים הצליחו להגיע למיגונית פצועים, מכוסים דם ומבוהלים. בשעה 7:15 כתב ספי לחבר שלו שהם שומעים יריות מחוץ למיגונית: "הוא כתב לו בפאניקה שהם ירצחו אותם, ישחטו אותם - ואז נותק הקשר", מוסיפה מיטל.
"הם היו נעדרים ולא ידענו מה קרה איתם, הייתה הערכה שהם אולי חטופים. ביום שלישי (10.10) מצאו את הגופות של שניהם. ידענו שהיו איתם שתי נשים במיגונית. שלושה שבועות עברו, והבנו שהמיגוניות הפכו למלכודות מוות. זרקו לתוכן רימונים. עד יום שישי היינו בטוחים שזה מה שקרה וכולם שם פשוט נהרגו, כולם".
"הם ניסו לקחת מהמחבל את הנשק"
ביום שישי האחרון קיבלה מיטל טלפון מאלינה, אחת מהנשים שהסתתרו עם ספי וגל במיגונית, שהצליחה לאתר את האלמנה של ספי אחרי חיפושים רבים. אלינה סיפרה למיטל ולמשפחות של ספי וגל את הסיפור - מה שקרה שם באותו היום מהזווית שלה, והצהירה שבזכות הפעולה של שניהם, היא עדיין בחיים - נגד כל הסיכויים.
"ספי וגל נכנסו למיגונית אחרי אלינה ולימור, שכבר היו שם. אחרי רבע שעה החל ספי לשמוע טנדרים ויריות ואמר לכולם להיות בשקט", משחזרת מיטל את שיחתה עם אלינה. "אחרי הטנדרים הם שמעו צעדים של מישהו שהולך ומתקרב למיגונית. אלינה סיפרה לנו משהו שהיה מדהים בעיניי, שמספר על כל החברות שלהם: בלי לתאם שום דבר הם הסתכלו זה על זה, יצאו החוצה והסתערו על המחבל בצרחות מחוץ למיגונית. לדבריה הם ניסו לקחת ממנו את הנשק, כי חשבו שזה אולי הסיכוי היחידי שלהם להינצל משם, במעשה זה הם מנעו ממנו להיכנס למיגונית".
אחרי הצעקות הושלכה דממה: אלינה הבינה ששניהם נורו והיא ולימור עדיין בחיים. "בזכות זה שהם הסתערו על המחבל הם מנעו ממנו להיכנס למיגונית ולראות שיש שם עוד אנשים". אך לצערן של אלינה ולימור הגיע לשם מחבל אחר: "הוא ירה בשתיהן מטווח אפס ואלינה חטפה כדורים בגב, אולי זה מה שהציל אותה. שתיהן חטפו יריות אך שרדו. בשלב הזה היא איבדה הכרה".
כשאלינה התעוררה, היא ראתה שלימור לא בחיים - אף שזכרה שהיא שרדה את הירי האחרון. "אז היא הבינה שבזמן שהיא לא הייתה בהכרה זרקו רימון לתוך המיגונית ושהוא פגע בלימור והרג אותה", מציינת מיטל. "אלינה עוד לא הספיקה להבין מה קורה סביבה ושמעה מחבל נוסף שמתקרב, היא החליטה להעמיד פני מתה וכך ניצלה - המחבל הנוסף יצא החוצה וישב בכניסה למיגונית עד שהגיע רכב ואסף אותו".
"אלינה סיפרה כי היא איבדה הכרה כמה פעמים עד ששמעה מטוסים באוויר, הגיעו אליה החיילים וצעקו מבחוץ אם יש מישהו חי. היא צעקה להם בחזרה והם פינו אותה לבית החולים. שם הגדירו אותה הרופאים כנס רפואי, לא יודעים איך היא שרדה את האירוע הזה".
"היא סיפרה לנו שספי וגל הם המלאכים שלה, שהצילו אותה. בגלל זה היה חשוב לה ליצור איתנו קשר. לצד כל הצער והאבל, אנחנו מודים שיצא לנו לשמוע את הסיפור הזה כי לא הרבה זוכים לדעת כל מה שקרה", אומרת מיטל. "חשבנו שהם ישבו שם והם פשוט נכנסו והרגו אותם. אך למעשה באפס אמצעים ובתיאום ובלי מילים החליטו לעשות מעשה, גם אם ימותו. והם גיבורים. זה עשה לנו נחמה קטנה בלב. במצב המטורף הזה שהם היו בו, הם הצליחו להציל חיים שזה כל כך לא מובן מאליו וזה עשה סגירת מעגל למה שבאמת היה שם".
"רוצה להמשיך לחיות בשבילו"
"ספי וגל היו אנשים כל כך טובים ושמחים ואהבו את החיים. עוזרים במה שצריך ולהיות שם בשביל כולם ובשביל החברים ואהבו את המסיבות והיציאות. בזכות המוות שלהם הם השאירו אדם אחר בחיים וזה כל כך לא מפתיע אותנו שזה מה שהם עשו".
ספי ומיטל היו אמורים לחגוג שנתיים של נישואים בסוף השבוע האחרון. "אלו ימים קשים לחזור לבית שהיה של שנינו והוא לא נמצא שם. אני מספרת כל הזמן שבחודשיים האחרונים היה לנו מדהים ביחד כי השתחררתי מהצבא אחרי 11 שנה. עשיתי הפוגה והייתה לו חברת סטארט-אפ שהקים, אך למרות זאת הוא השתדל להיות נוכח יותר בבית והיינו יושבים יותר ושותים וקפה ביחד בבוקר. הספקנו להיות בחו"ל ביחד, חזרנו מדובאי והיה לנו מדהים וכל מה שיכולנו לעשות זה להיות ביחד. הוא דאג לי מאוד ועטף אותי וכך היה גם עם המשפחה שלו".
"לצד כל הקושי הזה, אם הוא באמת מסתכל איפשהו, הוא היה רוצה לראות שאני לא נשברת ומנסה להיות חזקה ולהמשיך לחיות ולחגוג את החיים ולנצל עד תום, להמשיך לחיות בשבילו. הוא לא היה רוצה לראות שהחיים שלי נעצרים בגיל 28. זה תהליך לא קצר שיהיה, אבל נהיה חייבים לעשות את זה והחיים חזקים מהכול. ואת האמת, אחרי השבעה ביקשתי להתגייס למילואים ואני תורמת את המעט שאני יכולה, לפחות אני מרגישה שאני עושה משהו לתרום למדינה שהוא נפל על הגנתה. הצבא כשל והממשלה כשלה ואנחנו חייבים לנצח, לא יכולה לחשוב על זה שהמוות שלהם היה לחינם".