כשהווטרינר ד"ר איתי סבג מגיע בימים האלו למרפאה שלו, ליד הבית במושב ניר עקיבא בנגב, מתמלאות עיניו בדמעות באופן בלתי נמנע. "אני נמצא במרפאה רק לדברים דחופים ובכל פעם שאני מסתובב במרפאה, אני נכנס ואני יוצא ואני בוכה. כי דורון נמצאת בכל מקום, והיא חסרה. אתה מסתובב לחפש אותה כל הזמן. זה מצב קשה מאוד - רגשית ותפעולית", אומר סבג ומתחיל לבכות.
"בכל פעם שאני נכנס ויוצא מהמרפאה זה קורה", הוא מבהיר. "יש געגוע עמוק לאישיות ולנוכחות שלה ובעצם זה היום-יום, כשאתה חושב עליה כל הזמן ובקשר עם המשפחה שלה שעוברת תהליך שהוא לא ניתן לתפיסה בכלל".
יד ימינו של סבג בחמש השנים האחרונות היא דורון שטיינברכר, אחות וטרינרית בהכשרתה. דורון, בת 30 מקיבוץ כפר עזה, נמצאת כבר יותר מחודש בשבי חמאס. ולא רק סבג מלא בגעגוע בהיעדרה של עוזרתו: גם הלקוחות הקבועים והוותיקים מרגישים כך. "אני צוחקת עליה תמיד כי הכלב שלי היה צריך כל הזמן כדורים בגלל בעיות בעין והיא הייתה יושבת וכאילו משחקת עם בדידים, חותכת את הכדורים כאילו זה עבודת חייה", אומרת איילה מאור, בעלים של ארבעה כלבי שיטסו.
"הייתי 'מתפוצצת' מהרצינות שבה היא לקחה את הדברים הכל כך קטנים, אבל זה היה מעורר הערצה. את הפעולות הקטנות הייתה עושה בכזה חן ובכזאת אהבה", מספרת מאור. "זה נותן כל כך הרבה ביטחון כשאתה מאוד סהרורי למה קורה באותו רגע עם הכלב כשהוא לא בסדר. היא אחד האנשים הטהורים בחיים שלי, והיא שותפה פעילה בחיים שלי, בגלל שיש לי הרבה כלבים".
צה"ל עדכן את משפחותיהם של 240 חטופים: אלה השמות והסיפורים
ימית אשכנזי, אחותה הגדולה של דורון, נזכרת: "מגיל מאוד צעיר הייתה לה אהבה לבעלי חיים. כשהיא הייתה בת שמונה אמא הביאה אוגרת שקראו לה ביסקוויט. והיא, ילדה בת שמונה, מסתכלת עליה וישר מזהה שהיא בהריון. צחקנו עליה, מאיפה היא הביאה את העניין הזה של ההריון, ובאמת היא המליטה אחר כך גורים".
"דורון גם הייתה אוספת הביתה בעלי חיים וגם קעקעה על עצמה את הכלבה שהייתה לנו כשהיינו ילדות - רולי, שהגיעה לשיבה טובה", היא אומרת. "וכשהגיע השלב שנאלצנו להרדים אותה היא ממש כעסה ולא דיברה שבוע עם אבא ואימא, היה לה מאוד מאוד קשה עם זה".
"יש לה קשר מאוד מאוד מיוחד עם הכלבה שלי, ז'קלין", מוסיפה ומספרת אשכנזי. "זו כלבה שנמצאה על ידי החיילים בבסיס נחל עוז, הם ראו אותה חוצה את הגדר לכיוון עזה ושמו אותה אצלנו בקיבוץ כדי שיאמצו אותה. היא הייתה כמה זמן במפעל של הקיבוץ, שם אבא שלי היה מאכיל אותה, והוא קרא לנו יום אחד לראות וסיפר לנו על הגור החמוד שהוא החליט לקרוא לו ז'קו. דורון באה לראות ואמרה שזה יותר ז'קלין מז'קו, מדובר בנקבה. כשהגיע לוכד כלבים לקחת אותה זה שבר לדורון את הלב אז היא נתנה כסף ושחררה אותה מהכלביה וטיפלה בה עד שהיא התגייסה לצה"ל. מאז אנחנו מטפלים בה, כבר 14 שנה".
"המרפאה מתקשה מאוד לתפקד היום", מסכם בעצב סבג הווטרינר. "עזוב את הצד הרגשי שכמובן לי קשה, ועזוב את העובדה שיש הרבה פחות לקוחות, כי אנשים מפחדים לצאת. העובדה שאין את דורון אומרת שאנחנו בחצי מהיכולות ואין שום אפשרות לבצע דברים מורכבים, אין שום אפשרות לבצע ניתוחים, אין שום דרך לתקשר באותה צורה ומסירות עם הלקוחות. אין את יכולת הדיווח והשיח עם הרשויות. המון המון דברים שעל הכתפיים שלה. ונכון להיום, אני נאבק לתת מענה, ואני יודע שהמענה הזה צולע. אבל אנחנו מחכים לדורון, היא תחזור".
לפניות לכתב: yoghevk@n12.tv