המלון הזה באילת היה תפאורה מושלמת להרבה רגעים בלתי-נשכחים בחייהם של אורחים. הציעו פה נישואים, חגגו ירח דבש, בטח גם נפרדו. אבל אף פעם לא היה כאן רגע כזה. שבוע מורט עצבים עבר במלון ים סוף על מפוני ניר עוז, עם פרסום הרשימות של אלה שיצאו לחופשי. ניר עוז הוא הקיבוץ שממנו נחטפו הכי הרבה אנשים - 75 במספר, אחד מכל ארבעה נרצח או נחטף. במסדרונות המלון נושבות כל הזמן הרוחות של 7 באוקטובר, אך השבוע נשבה בהם גם תקווה.
ישראל במלחמה - סיקור N12
- משפחתו של גיא אילוז קיבלה עדות ממיה רגב על מותו בשבי
- הוריו של ענר חוזרים למקום שבו נפל: "התגלה בשיא גדולתו"
- חטופים ששוחררו סיפרו לאמה של רומי: "ראינו אותה פצועה"
- שרים ומנגנים: קבלת שבת ראשונה של הילדים שחזרו מהשבי
יכול להיות שצריך לקרוא למלון הזה הלוטוס השחור - כל היופי והשלווה שבו פשוט לא מתאימים למה שקורה בנפשם של האורחים, שנמצאים כאן כבר שבעה שבועות. בחדרים אפשר לראות ציורים של אלו שחסרים, בלובי יש לוח זיכרון דיגיטלי עם שמות הנרצחים, והבריכה כמעט תמיד ריקה, אף אחד לא טובל בה, ואולי לא במקרה. "שבת השחורה הייתה השבת האחרונה של הבריכה בניר עוז", סיפר עמוס משה, שאביו נרצח ואמו עדינה נחטפה. "במקרר אצלי בבית הייתה כבר עוגה שאשתי הכינה למציל. בדיעבד, גם ראינו שהמחבלים אכלו ממנה".
"אתה מבין שהכול מתפרק פשוט"
בחדר 406 שוהה שירה גורן, האחות הקטנה של שני שחטופה בעזה. לשני אין ילדים - היא בת 29, צעירה מדי כדי להיות בין ראשוני המשתחררים, ובכל זאת, בכל ערב שירה מקווה. "כל טלפון מקצינת הנפגעים או ממישהו שיכול לתת ודאות הוא הרבה יותר מלחיץ", שיתפה בכאב. "זה יישמע מוזר, אבל היה לי הרבה יותר קשה להיות בלוויות ולהרגיש מן קנאה לא מוסברת במי שהסיפור הזה נגמר בשבילו - יש קבר ויש לו כביכול את האהוב שלו אצלו".
בחדר 211 ליאל ואיה שקועות במשחק. ב-7 באוקטובר ליאל הייתה בממ"ד, שאותו ניסו המחבלים לפרוץ שלוש פעמים. איה לא הייתה בקיבוץ, אך אמה נחטפה, והשבוע קיבלה הודעה שאביה נרצח. ליאל שיתפה בתחושותיה: "זה מתחיל להתעכל פתאום וזה רק נהיה יותר ויותר קשה - אתה מבין שהכול מתפרק". איה הוסיפה על הרשימות שמתפרסמות כל יום: "על כל שם שאני רואה שם אני מאושרת בשביל המשפחה - אבל גם קצת מקנאה שזה לא אני".
"אני רואה אדם אחר במראה - משהו בי מת"
יש משהו אחד שחייבים לזכור כשמדברים על אנשי ניר עוז. חייבים לזכור את ההפקרה שעברו ב-7 באוקטובר. אף אחד לא הגיע לעזרתם באותן שעות איומות. כשהצבא נכנס לקיבוץ, המחבלים כבר עזבו אחרי שרצחו, חטפו ושרפו. "איבדתי את תחושת הביטחון, את האמונה במישהו", אמרה שירה. "אתה כבר לא מאמין שמישהו יבוא לעזור כשתצטרך - כי כשהייתי צריכה אף אחד לא היה".
אם מסתובבים בין המפונים, לא מצליחים לראות על פניהם את מה שיושב על נפשם. ניר אדר, שאחיו תמיר נחטף וסבתו יפה נחטפה גם היא על הקלנועית, שיתף עם חדשות 12: "אלו הצלקות, המבט הפצוע של האנשים שראו את המוות. אני רואה אדם אחר במראה - משהו בי מת". בערב של רשימת המשוחררים הראשונה, הוא סיפר שמהרגע הראשון היה לו ברור שאחיו והחברים לא יהיו בראש סדרי העדיפויות בכל הנוגע לשחרור. "לגבי סבתא שלי, במידה והיא בסדר, יש לנו אופטימיות יותר זהירה שאולי היא עשויה לחזור".
"אחד קורא לזה ריאליטי, אחד קורא לזה רשימת שינדלר"
עם הדיווחים על קבלת הרשימה, עמוס היה שרוי במתח עצום: "אנחנו מאוד מבינים שאנחנו לא שולטים בסיטואציה אלא מישהו אחר ומישהו רע. אחד קורא לזה ריאליטי, אחד קורא לזה רשימת שינדלר. יש סלקציות ואנשים פה צריכים תעצומות נפש מאוד חזקות בשביל להישאר שפויים אחרי מה שעושים לנו". כשהשמות שברשימה הגיעו, הן עברו בין חברי הקיבוץ כמו אש בשדה קוצים. ניר הציץ בסלולרי וגילה שסבתא יפה חוזרת, ועמוס הופתע שאמו תהיה מהראשונות להשתחרר.
בבוקר, ציירו הילדים של עמוס ואשתו קורין ברכות לסבתא עדינה שחוזרת מהשבי. בקצה השני של המלון, רותם קלדרון באווירה שונה לגמרי. שני האחים שלו, סהר וארז, נחטפו יחד עם אביו. באותו הבוקר הם לא היו ברשימות. "כל המצב הזה מאוד שביר ואנחנו לא יודעים שום דבר בערך", אמר. "אתה כל פעם מספר לעצמך סיפור אחר". רותם שיתף שלפני שנה החלים מסרטן, חוויה לא פשוטה, אך הוסיף ואמר שהחוויה בימים אלו הרבה יותר קשה.
"זה כמו איזו הגרלת לוטו, שאתה יושב ומחכה לראות את המספרים"
הם ישבו שם סביב השולחנות בלובי וצפו באנשים שאיתם גדלו. ניר, שחיכה לראות בשידור חי את סבתא שלו חוזרת משבי החמאס, סיפק הקבלה מקורית וטרגית לאירוע: "זה כמו איזו הגרלת לוטו, שאתה יושב ומחכה לראות את המספרים". כשסבתו חזרה לשטח ישראל, הוא החל לארוז - קודם כל לנסוע לבקר אותה, ומשם לכיכר החטופים, להמשיך לתמוך במאבק.
במלון אחד באילת ישבו השבוע כל לילה חברי קיבוץ ניר עוז וראו אותם חוזרים. את עדינה, אימא של עמוס, את יפה, הסבתא של ניר, את סהר וארז, האחים של רותם, את ליאת, אימא של איה, את שני, אחותה של שירה ועוד רבים וטובים שחזרו מהשבי. עמוס סיפר שאמו תיארה את הפרידה קורעת הלב משאר החטופים שנשארו בשבי, ואיה שיתפה את חששותיה: "מפחיד אותי שאחרי העסקאות האלה יראו את זה כניצחון וישכחו מהשאר. יתנו להם להירקב שם עוד חודשים עד שיעשו עם זה משהו".
"מה יקרה לקהילה? - תתפרק"
אנשי ניר עוז עדיין ממתינים. ניר מחכה לאחיו תמיר, רותם מחכה לאבא עופר שנשאר במנהרות, ולעוד עשרות אנשים מהקיבוץ שעדיין חטופים. ועד שלא יחזרו כולם, הם יישארו האנשים שיצאו מהממ"דים השרופים וגילו שהם לבד. אבלים על החברים, חשופים לרוח, כמו עץ שאיבד את שורשיו. שירה חושבת שרק הזמן יגיד מה יהיה עם ניר עוז; עמוס טוען שאחרי ההפקרות של אותה השבת, המעט שאפשר יהיה לעשות עבורם זה להחזיר את כולם; ניר אמר בהחלטיות שלא יחזור; רותם סיפק תחזית קודרת: "מה יקרה לקהילה? תתפרק".