הדס אסרף משלומי לא תיארה לעצמה שבזמן שהייתה במקלחת – דירתה נשרפה מקצר חשמלי ושתיים מבנותיה נלכדו בפנים. הדס הבינה שאם לא תעשה מעשה באותו הרגע, מיד יישרפו ילדיה חיים. "שמעתי צעקות של אימא שלי: 'הדס, יש אש'. יצאתי ופתחתי חצי דלת כדי לראות מה קורה. לא ראיתי שום דבר חוץ מחושך ממש סמיך, עשן סמיך שכל הבית נמצא בו", סיפרה. "רצתי החוצה כדי לראות שהילדים כולם בחוץ. כשהגעתי לכניסה של הבית שמעתי צרחות מתוכו והבנתי שיש עוד ילדים בפנים. כשאני מגיעה לפתח של הבית אני פשוט שומעת צרחות מתוכו".
"הבנתי שיש עוד ילדים בתוך הבית שכנראה נתקעו בתוך החדרים", תיארה הדס. "התחלתי לצרוח לשכנים שייצאו החוצה ושיעזרו לי. צעקתי להם 'הצילו, הילדים שלי נשרפים, תעזרו לי', אף אחד לא פתח את הדלת כי זו הייתה שעה מאוד מוקדמת בבוקר. הפשטתי מעליי את הבגדים ונכנסתי לחדר הראשון שממנו התחילה לבעור האש".
"החדר כבר היה מלא אש מלא עשן... ניסיתי להיכנס לתוך החדר ובהתחלה לא הצלחתי, כי הכול בער באש, אפילו המשקופים, והתחלתי לראות את הילדה ממש נאבקת וצורחת בתוך הלול. לא הייתה לי ברירה – דרכתי על האש ועל כל מה שהיה שם", הוסיפה הדס על רגעי האימה. "התחלתי לבעוט בתוך הלול שהיא תצא ותתקדם אליי, כי הלול היה קצת גדול, אז התחלתי לבעוט בלול כדי שהיא תתקדם אליי. כנראה היא לא הצליחה כי האש כבר הייתה ממש חזקה. הושטתי את היד שלי פנים ממש ושלפתי אותה החוצה. בעוד כמה רגעים היא כבר לא הייתה בחיים".
"הוצאתי את הילדה הראשונה, רצתי החוצה זרקתי אותה החוצה, צעקתי 'תטפלו בה', הייתה עוד ילדה בחדר הפנימי שהאש כבר חסמה את המסדרון", המשיכה הדס. "ברגע הזה לקחתי תנופה אחורה ופשוט עברתי בתוך האש ממש, רצתי לחדר. לא יכולתי לראות שום דבר אז פשוט מיששתי את הקירות והלכתי לפי הצרחות בשביל לראות איפה היא כי לא ראיתי כלום. ברגע שמשכתי אותה מהחדר פשוט נפלה התקרה, חלק ממנה נפל לרצפה, בתוך שניות... אם לא הייתי מוציאה אותה משם זה היה נופל עליה. הגעתי למסדרון, עטפתי אותה ואת השיער שלה, חיבקתי אותה חזק כדי שנוכל לעבור את האש חזרה. היא יצאה עם כוויות קלות יחסית. אני, נשרף לי השיער ונשרפתי ברגל, בידיים, אבל לא הרגשתי שום דבר".
הדס סיפרה כי בעקבות האירוע המשפחה סובלת מטראומה. "אנחנו לא ישנים בלילות... נורא קשה. ילדים שלא היו עושים פיפי במיטה פתאום עושים. הם לא מוכנים לישון לבד, כל הזמן שיח על האש בתוך הבית. המזל שלי הוא שבאותו הבוקר אימא שלי הייתה, אם היא לא הייתה צועקת 'הדס! אש!' לא הייתי יודעת שיש אש בבית. זה הנס שהיה, שאימא שלי הייתה נוכחת".