"אני יושב לי כאן בדיכאון, מביט לעבר העיר צידון, וחושב אולי הכול חלום.. בהצלחה בסרט, ממני החייל השבוז, מיקי ברקוביץ". את המילים האלו כתב סמל מיקי ברקוביץ' בינואר 1985. באחד הימים איבטח ברקוביץ' את אלי כהן, שנשלח ללבנון כמילואימניק של דובר צה"ל על מנת להכין סרט הדרכה. לימים יהפוך הסרט הזה לסרט העלילתי "שתי אצבעות מצידון" והשיר של ברקוביץ', שנכנס לסרט, יהפוך למזוהה ביותר עם המלחמה הזו.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
ברקוביץ' מעולם לא סיפר שהוא החייל מאחורי אחד השירים הכי מזוהים עם מלחמת לבנון הראשונה. אבל ימי הקורונה גרמו לו, 35 שנה אחרי, לפגוש את כותב השיר אלי כהן – ולחשוף את הסיפור. "זה החזיר אותי לתקופה קצת קשה", סיפר ברקוביץ'. "הסיפור העיר אצלי שדים שאולי היו חבויים, אולי לא רציתי לספר".
הרקע למכתב הוא שבאותו שבוע בתחילת 1985 המחלקה של מיקי נקלעה לקרב עקוב מדם שבו נהרגו 17 מחבלים, אירוע שהותיר בו צלקת. בסיום הקרב יצא לחופשה קצרה הביתה, ודווקא בישראל היה רגע אחד ששבר אותו.
"אני עומד בטרמפיאדה, שומע חיילים אומרים 'מה פתאום לעזוב את לבנון? מי החיילים הפחדנים שנמצאים בצידון?' כל כך הרתיח אותי החוסר הבנה בין מה שקורה אצלנו שם לבין מה שקורה בארץ, זה הטריף אותי. כשכתבתי את המכתב, מדם ליבי דיברתי".
גם המסע של שתי אצבעות מצידון להצלחה היסטרית בקולנוע מפתיע מאוד. אלי כהן התבקש בכלל לצלם סרט הדרכה צבאי, אבל אחרי השיחות שלו עם החיילים הבין שיש לו בסיס לתסריט עלילתי. הוא השיג תקציב של 100 אלף שקל, והסרט האנטי מלחמתי שיצא מתוך צה"ל הביא כמעט מיליון צופים לקולנוע.
בתחילת המלחמה מיקי חשב שזאת מערכה חשובה ומוצדקת. "כאחד שגדל בצפון הארץ, המלחמה הזאת הייתה הצודקת שבצודקות. אבל סטטיות הייתה הטעות שלנו", אמר.