ברוכים הבאים למערכת בחירות 2019. הרשימות הוגשו, המפלגות הגדולות שמייצגות כל מחנה התמקמו בעמדותן ובארבעים וקצת ימים שנותרו עד לבחירות, כולם בכוננות להילחם בכולם.
כבר הזנקנו את מערכת הבחירות הזאת בעבר, אפילו כמה פעמים, מה שמעלה את השאלה על מה היא בכלל? האם זוהי מערכת בחירות על חוק הלאום ושאר חוקים מהותיים שחוקקה כאן ממשלת הימין? על הזקנה במסדרון, או על תכנית השלום של טראמפ שתוצג אחרי הבחירות? האם המערכה התחילה כשבני גנץ נכנס למשחק, או שתתחיל כשיתפרסמו החלטות היועמ"ש בתיקי נתניהו? הפוליטיקאים מתכתשים, האזרחים לא סגורים על מה בכלל.

הקמפיינים של המפלגות החזקות בישראל כרגע, הליכוד וכחול לבן שהושקה אחרי חיבור נוצץ ומלא בפאתוס, עוסקים בעיקר בהטחות בוץ הדדיות. בליכוד מאשימים את הגנצים בשמאלנות, ואלו בתורם מאשימים את הליכוד בכל החוליים של החברה הישראלית ומשחררים מדי פעם תמונות מחויכות של חתני האיחוד ונשותיהם.

ומפלגות הלווין? המצב הזה הופך אותן ללולבים שמסתכלים מהצד. אחרי שחלפה תקופת החיבורים, יש רק מוצא אחד למפלגות הקטנות והוא קמפיין עם אמירה ברורה ונוכחות ברשת. אז מי התבלט במדיה ומי דישדש? צוות הפרשנים והכתבים הפוליטיים מחלק ציונים.

מה קרה במדד?

1. מפלגת כחול לבן: גדולה מסך חלקיה ונחה על זרי הדפנה
בהשוואה לממוצע הציונים שקיבלו המפלגות חוסן לישראל, יש עתיד ותל"ם במדד הקמפיין בשבוע שלפני האיחוד, הפעם, כשכולם יחד, מסתמנת עלייה לא מפתיעה. אחרי שבועות של משא ומתן מקוטע, התממש המפץ במרכז ואפילו הצטרפה תוספת בעלת אלקטורט בלתי מבוטל בדמות גבי אשכנזי. המהדורות שידרו את חגיגות האיחוד של גנץ ולפיד ומיד אחריהן נאום של נתניהו מביתו בבלפור. שם המפלגה החדשה נחשף יום אחרי וגם תמונת האיחוד שלהם הגיעה מוכנה מראש לממים ברשת: מנורות ככובעים.

במקביל להדיפת המהלומות שמגיעות מהליכוד, על ידי נציגים של כחול לבן שנשלחים להתראיין ומכחישים שיתופי פעולה עם המפלגות ערביות, השבוע האחרון היה מלא בפוסטים פוזיטיביים העונים לשם הקוד "מרגשים". ליהיא לפיד, רויטל גנץ ורונית אשכנזי מצטופפות בתמונה משותפת, גבי אשכנזי חוגג יום הולדת ומקבל עוגה ממותגת וגנץ עושה סלפי עם אשתו. כרגע הם לא צריכים יותר מזה, על פי הנסיקה בסקרים, אבל מן הסתם זה עוד ישתנה.

 

2. הליכוד: מחזירים מלחמה בכל מחיר
עוד מוקדם לקבוע מה תהיה ההשפעה של המפץ במרכז על בנימין נתניהו, אבל אם מביטים בעמוד הפייסבוק של מפלגת הליכוד, מבינים שזה מעסיק אותם במיוחד. תוך יממה שיגרו שני סרטונים נגד כחול לבן - האחד על חבירה לערבים ("ללפיד וגנץ אין ממשלה בלי המפלגות הערביות"), השני הוא על מפלגת שמאל שיקימו השניים והשוואתם לאהוד ברק ("בפעם האחרונה שמינו כאן גנרל, במקום שחר של יום חדש קיבלנו אינטיפדה"). לזה מצטרפות תמונות של יו"ר מרצ מצוטטת באומרה "נמליץ על גנץ להרכבת הממשלה", שיתוף טור פרשנות התוקף את אבי ניסנקורן ואפילו פוסט המקשר בין משרד היח"צ שמשרת את גנץ (אלכסנדרוביץ בן חורין) לסערת איפא"ק.

וכל זה מבלי לדבר על הסרטון מעורר המחלוקת שעלה בליכוד TV, שבו הוצג גנץ כשמאל חלש שימלא קברים צבאיים. הסרטון ירד, נתניהו התנצל, איש התקשורת אבישי עברי שעומד מאחוריו הושעה. אבל מה ההשפעה של הקמפיין הנגטיבי הזה על המנדטים שיגרוף הליכוד? נכון לעכשיו (וגם לשבוע הקודם) הם נמצאים בירידה. 

3. הימין החדש: נהנים מן ההפקר
יתקוטטו הבנימינים לפני, אומר לעצמו נפתלי בנט בימים אלה ומחייך. הוא מצידו, סימן מטרה ריאלית של הגדלת גוש הימין, ניגש בשלווה לסגירת הרשימות בכנסת מבלי להזיע על חיבורים ומסמן וי על קמפיין מהודק ויעיל.

קמפיין האותיות המחוברות שלו (יהודישראלימני) מתבלט ברשת והעיוות הגרפי הזה מושך את העין גם כשהוא על שלטי חוצות. צוות הסושיאל של הימין החדש מפזר את האותיות המחוברות בכל מקום בטוויטר כאשר הם מגיבים לגולשים, ונותן עבודה גם בזירת הסרטונים. לא מהיום מנצלים שם את הכריזמה וההתאמה של שני השחקנים בנט ושקד, והפעם רוכבים על הסלנג המילניאלי "בואו". בסרטון נוסף הם מבדלים את עצמם מהליכוד, אבל עושים את זה בשפה ומחוות שאופייניות יותר ליאיר לפיד. בנט יושב על הספה של ישראלי ממוצע כלשהו ויורה משפטים כמו "ימין חדש זה כשאתה מנשק את המזוזה והיא מנשקת אותך בחזרה". פוזיטיבי, לא תוקפני וכן אפקטיבי. 

4. העבודה: נאחזים חזק בגנרל
אחרי ימי פריימריז שהשיבו את האנרגיות האבודות, אבי גבאי הביא גם גנרל לשיפור מצב הרוח. אלוף (מיל') טל רוסו שוריין למקום השני בעבודה, ובמפלגה הוציאו מהלימון הדי מוצלח הזה את המיץ, על ידי כמה וכמה פוסטים מלאי סופרלטיבים. מאז נודע שאולי רוסו יפסל על ידי ועדת הבחירות, אבל כך או כך העבודה צריכה לחשוב על קמפיין חדש וברור כדי למנוע ירידה נוספת.

5. איחוד מפלגות הימין: גם הם מופתעים מהעוצמה
האם ידעו מראש בבית היהודי שהבלוק הטכני עם עוצמה יהודית יהפוך אותם למפלגה המדוברת במדינה? חוץ מסמוטריץ' שמדבר מעל כל במה, הכהניסטים לא מפסיקים לעשות כותרות וגונבים את ההופעה, אפילו בלי שהפרזנטור שלהם איתמר בן גביר ישגר סרטונים מסלון ביתו (שהפך לסלון המריבה). ובשורה התחתונה, הם לא צריכים קמפיין, הם הקמפיין.


6. המפלגות הערביות: מתאחדות ועולות להתקפה
איימן עודה מתעמת חזיתית עם עמית סגל ב"פגוש את העיתונות" ומתאחד עם אחמד טיבי (מפלגת תע"ל). שניהם אגב פעילים בעברית בעיקר בטוויטר, ובפייסבוק בוחרים לכתוב בערבית. גם ברע"ם ובל"ד התאחדו, כשהאחרונה עלתה השבוע לכותרות כחלק מהמתקפה\הגנה על עוצמה יהודית.

וגם זה קרה בשבוע החולף:

1. עמית סגל על המוקד. סגל חוטף חמישה מאמרים בהארץ על התבטאויותיו בסוגיית הכהניסטים וייחוסו המשפחתי, ובאותו שבוע תובע 140 אלף שקל מהמשורר יצחק לאור שמכנה אותו בקבוצה סגורה "א. היטלר". עמית, האקשן של הבחירות לא מספיק לך?

2. אוכלים מאותו המסטינג: גנץ מפתיע בחגיגות האיחוד את יאיר לפיד, ומספר לו שההורים שלהם גרו יחד בבית דירות בגטו בודפשט.

3. האם במפלגת כחול לבן עושים סלקציה בין כלי תקשורת כשנותנים ראיונות? כתב ערוץ 20 שואל, יועצו של גנץ רונן צור עונה ודיון מעניין מתפתח.


4. שולי מועלם (הימין החדש) נתפסת בחריגה ממשמעת הקמפיין. מודה שבחייה הפרטיים היא מקפידה על רווחים בין מילה למילה.

5.לקורא איתמר בן גביר, קח יום חופש אחרי הבחירות ושים פעמייך לסניף איקאה הקרוב לביתך, יש שם המון תמונות יפות לתלות על הקירות בסלון.

6. אורן חזן, תשאיר את חולצות הגולף למשה פייגלין. משה פייגלין, תשאיר את חולצות הגולף לסטיב ג'ובס.

7. טל רוסו, ברוכים הבאים לטוויטר. אין צורך להראות תעודה בכניסה.


משתתפים: טל שניידר (גלובס), ירון אברהם (חדשות 12), אריה גולן (כאן ב'), סיון רהב מאיר (חדשות 12), דנה ויס (חדשות 12), גדי סוקניק (עיתונאי ומגיש טלוויזיה), מתי טוכפלד (ישראל היום), מזל מועלם (אל-מוניטור, ערוץ הכנסת), אריק בנדר (מעריב), יאיר שרקי (חדשות 12), אמנון לורד (ישראל היום), מקבולה נאסר (עיתונאית), אורי רוזן (מאקו), איתי ולדמן (מאקו), ניב שטנדל (מאקו), דרור גלוברמן (מאקו), עומר מלכה (מאקו)