כבר בדקות הראשונות של המפגש, רמז לי בוז'י שאין לי מה לחפש פה. "אין כאן מתלבטים", הוא הכריז, "כולנו אנשי 'העבודה', מפלגה שורשית, אמיתית. אנחנו יודעים בדיוק מה המצע שלנו ואין שום התלבטויות". אתם מבינים, אני נוסעת עד עמק חפר כדי לקבל תשובות, חוטפת בחילה במונית כמו שקורה לי לפעמים בנסיעות ארוכות, מנסה לשכנע את הנהג לתת לבוז'י צ'אנס ולי – סוכריות לימון כדי שלא אקיא לו במושב האחורי - ובסוף, מה? אומרים לי שאני לא קיימת. כיף.
בתום הערב הזה הבנתי מהו האיום האמיתי על "המחנה הציוני": לא ביבי ולא בנט יקחו מהרצוג את הניצחון בבחירות האלה, אלא השאננות הזאת, תחושת האופוריה המטורפת שאופפת אותו ואשר ניכרת עליו היטב. יש לו על מה להסתמך: נכון לעכשיו, בסקרים מסוימים "המחנה הציוני" עובר את הליכוד. שימו לב: "המחנה הציוני". לא "העבודה". בוז'י ידע שלבד אין לו סיכוי מול ביבי, לכן עשה את המהלך הכי נכון מבחינתו. הקהל כאן מעריץ אותו על זה.
"קבלו את ראש הממשלה הבא, יצחק הרצוג", הציגו אותו הנואמים שלפניו, שניים מראשי מועצות עמק חפר, ובוז'י הנהן בהסכמה. מבחינתו הוא כבר נבחר, ואולי בגלל זה הוא לא מרגיש צורך להסביר את משנתו: רק לזרוק כמה סיסמאות, לקבל כמה ליטופים, קצת מחיאות כפיים, ויאללה הביתה. כן, בנוסף לכל זה גם היה ממש קצר; אם נוריד את נאומי הפתיחה, נישאר עם שעה נטו של בוז'י, כמעט כלום במושגים של כנסי בחירות שבדרך כלל אורכים שעתיים בממוצע. "מה, כבר נגמר?", שאלה מישהי לידי. מבחינתי זה בקושי התחיל.
שאלות ללא מענה
אבל נתחיל מההתחלה: המקום - בית העם בכפר חיים. הקהל - כ-400 איש. גיל ממוצע - 60. למרות הצפיפות והדוחק, האווירה הייתה נעימה ואפילו אינטימית; בשלב השאלות מהקהל התברר שבוז'י מכיר באופן אישי חלק לא קטן מהאנשים כאן.
"את זוכרת שהייתי אצלך בבית עם דינה?", הוא שואל קשישה שפנתה אליו, ומחייך: "היא לא האמינה לי שאהיה ראש ממשלה, את זוכרת שהיא לא האמינה?". אהממ, אוקיי, בוז'י, אתה עדיין לא ראש ממשלה, יו"ר "המחנה הציוני" בינתיים, כן?
"המחנה הציוני", שם מעט מוזר, אני חייבת להגיד. מתגונן משהו. ובעצם, מה המחנה השני - לא ציוני? מן הסתם זהו ניסיון לקרוץ לאנשי מרכז או לימנים שנואשו מנתניהו; טוב שלא קראו לעצמם "המחנה הפטריוטי שחבל על הזמן".
עוד שאלות שהטרידו אותי: מה בעצם הבשורה שלך, בוז'י, אם הפרטנרית שלך הייתה שרה בכירה בממשלת נתניהו ואף ישבה בקבינט הביטחוני ב"צוק איתן"? איך לומר, כבר ראינו למה היא מסוגלת וזה לא הרבה.
ואיך בדיוק תרכיב קואליציה אם "יש עתיד" והחרדים הם פצצה מתקתקת, ליברמן לא יישב עם מרצ, ובנט לא יישב איתך? הרי גם אם תקבל יותר קולות מנתניהו, עדיין לו יהיה הרבה יותר קל להרכיב ממשלה.
שאלה נוספת: האם באמת יש לך אמון בלבני? איך אפשר לסמוך על מישהי שמזפזפת כך בין מפלגות, שאין לה בעיה להתאחד עם "העבודה" אחרי שהייתה שרה מטעם "הליכוד", ובאמצע קצת "קדימה" ו"התנועה"?
ושאלת השאלות: מה אתה מציע, בעצם? בסדר, רק לא ביבי, הבנו; אבל מה כן?
קשה לומר שקיבלתי תשובות מספקות בערב הזה. הסלוגן שכיכב היה "ביבי נכשל" ו"בנט וביבי זה חיבור מסוכן" - אמירות שזכו למחיאות כפיים סוערות. חוץ מזה היו גם כל מיני "בשביל להרכיב ממשלה נצטרך לעשות פשרות" ו"אני וציפי לבני מאותו בית גידול" – הכרזות סתמיות שלא כל כך הבנתי.
עוד הודיע הרצוג שהוא שואף ל- 30 מנדטים, שהוא חותר לצדק חברתי ("ניאבק ביוקר המחיה") וגם ידאג לחינוך טוב יותר ("החוכמה היא לא לשלוף רפורמה כל שתי דקות אלא לשפר את התשתיות בחינוך, להעצים את מעמד המורה"). הוא גם הרבה לעקוץ את "יש עתיד" ולהדגיש שהוא "לא מפלגת אווירה".
על המצע המדיני לא הרחיב: "כולם יודעים מה המצע שלנו, אנחנו בעד שתי מדינות".
יש לבוז'י דרך ייחודית ומעניינת להשיב על שאלות הקהל: הוא לא עונה על שאלה אחת, אלא על "מקבץ שאלות" כפי שהוא קורא לזה. הוא עמד שם עם דף ועט, רשם כעשר שאלות בזו אחר זו, ולאחר מכן ענה על כולן ביחד. מבחינתו זה טריק חכם: כך הוא יכול להרחיב על מה שבא לו, ולקצר בנושאים שפחות מדברים אליו. מבחינת הקהל מתקבל מונולוג ארוך ומעט טרחני. בכל אופן, בשל קוצר הזמן – המפגש היה כאמור קצר מאוד - רבים נותרו ללא מענה. גם אני לצערי לא קיבלתי רשות לשאול.
היה ערב מאוד משעמם בסך הכל. גם ככה בוז'י הרצוג הוא לא בדיוק פרפורמר רב קסם; הקהל הבלתי מאתגר בעליל רק הפך אותו לעוד יותר מנומנם. רק פעם אחת ראו עליו שהוא עצבני באמת: זה קרה כשנשאל האם יישב עם ביבי. "די כבר עם השאלה הזאת", הוא התחמם. "אני לא אוהב את השאלות האלה כי נקודת ההנחה מאחוריהן היא שביבי יהיה ראש ממשלה, והוא לא יהיה! אני אהיה ראש ממשלה!".
זה לא זה
הוא קצת צודק: כריזמה היא תכונה מתעתעת, צריך להיזהר שלא ללכת שבי אחריה; לעתים אין מאחוריה דבר זולת קסם. לא כל אדם כריזמטי יכול להיות מנהיג, זה בטוח, אבל כל מנהיג חייב להיות כריזמטי. לפחות קצת. אהממ, נסכים שטיפ טיפה? לבוז'י אין אפילו את זה. כשעמדתי מולו פנים אל פנים והקשבתי לו בתשומת לב, לא הרגשתי שיש לי על מי לסמוך.
זו לא הבעיה במיתרי הקול ולא היציבה השחוחה ולא האינטונציה טעונת השיפור; זה המכלול. כשהוא מדבר, מתחשק להכין לו ממולאים ולהבטיח לו שהכל יהיה בסדר. ראש ממשלה? אפילו לא יו"ר ועד הבית.
וזה למרות שהוא מנסה לדבר בקול רם ומקפיד להוסיף תנועות ידיים שניכר שאינן באות לו בטבעיות. פה ושם הקול שלו גם קופץ קצת כשהוא מנסה להדגיש מילים מסוימות. רואים שהוא עובד על זה, ועדיין, זה לא זה. עזבו להיבחר לראשות הממשלה; נניח שייבחר - איך ישפיע על מנהיגים בעולם לקדם את האינטרסים של ישראל, אם הוא לא משדר טיפת סמכותיות?
ולא, זה ממש לא משמח אותי, לקלוט כמה האיש לא מתאים לתפקיד שעליו הוא מתמודד. כי האמת היא שמה שהכי רציתי לגלות בערב הזה, זה שיש אלטרנטיבה לביבי. נכון, אני בעלת אג'נדה ימנית, אבל כמו בכל תחום, אני סבורה שגם בפוליטיקה טוב שתהיה תחרות אמיתית. חוץ מזה, "המחנה הציוני" זה לא בדיוק שמאל, בטח לא השמאל המסורתי של פעם. ועוד משהו: בעבר כבר הצבעתי ל"עבודה", לפני שנים, כאשר קיבלתי לראשונה את זכות ההצבעה. בזמנו זה היה אקט של מחאה על רצח רבין, וגם עכשיו אולי יכולתי לבחור במחנה האחר כדי שמשהו חדש יתחיל. באתי להקשיב, ובסופו של דבר הבנתי שגם אם יש לי השגות על נתניהו, מבוז'י לא תבוא הישועה. אני לא ראיתי ראש ממשלה.
>> הבית היהודי פוגעים בכל כך הרבה אנשים. אני לא יכולה לבחור בהם