אם המחנה הציוני היה מנהל את קמפיין הבחירות של הליכוד, הוא כנראה היה נראה בדיוק כמו שנראה קמפיין הבחירות של הליכוד. כמות התקלות והמבוכות שייצר הקמפיין הזה בזמן קצר כל כך היא פנומנלית. אחרי נאום הטיעונים המופרכים שנשא נתניהו ערב השקת הקמפיין (כולל מחזור הצעת חוק שהוא עצמו התנגד לה בלהט); השקר לכאורה בנוגע להסכם אי-ההתקפה עם בנט (הסכם שבנט מאשר את קיומו); פארסת הטיסה לפריז (נתניהו הודיע שלא יטוס, והתחרט אחרי ששמע שליברמן ובנט יטוסו); ההידחקות המביכה לירן-חולצה-אפורה-סטייל לשורה הראשונה במצעד המנהיגים; ושערוריות הפריימריז שעדיין לא באו אל קצן (עדכון אחרון: נמצאו ליקויים ביותר מ-90 אחוז מהקלפיות שנבדקו) – אחרי כל אלה הגיע אתמול סרטון שהוא, שוב, האילוסטרציה המושלמת לקו המנחה את קמפיין הליכוד כולו: אפס במודעות עצמית.
בסרטון נראה ראש הממשלה כשוטר בגן ילדים: הוא מנסה להשתלט על איווט, שלא "חולק עם הילדים האחרים"; על בנט, שמשחק בטנקים; על יאיר, שהורס את החשבונייה; ועל ציפי, שרצה ממקום למקום. נתניהו, אגב, לא מצליח להשתלט על הגנון. אני מסיק מכך שלדעת יוצרי הסרטון, אני אמור להצביע לראשות הממשלה עבור אדם שלא מצליח להשתלט על ילדים בגנון.
למרבה התדהמה, הרעיון הזה התיישר בן רגע עם המציאות. מסתבר שנתניהו לא מצליח להשתלט על אף אחד: לא על הילדים בגן, לא על השרים בממשלה, ולא על הקמפיינרים במטה. לאחר שהתברר שהסרטון עובר על חוק הבחירות, האוסר על שיתוף ילדים מתחת לגיל 15 בתעמולה, הסבירו בליכוד שמדובר בסרטון "שהוכן במטה ההסברה ולא אושר לפרסום ולשידור". כעת, תחליטו בעצמכם אם מדובר בשקר או בפארסה, כיוון שאין אופציות נוספות. במקרה "הטוב", מטה הבחירות כשל פעמיים: גם הפיק סרטון שעובר על החוק, וגם הניח לו לדלוף לאינטרנט. ומה שהיה אמור להיות סרטון הלועג לבית היהודי, לישראל ביתנו, לתנועה וליש עתיד, הפך לסרטון לעג עצמי, רק בלי הומור עצמי.
ומעל כל זה מרחפת דמותו של נתניהו. במסגרת הקמפיין החדש מוצג ראש הממשלה כמבוגר האחראי – זה שישתלט על הממשלה (אף שזה לא קרה בקדנציה הקודמת), שיטפל בבעיות הביטחון (אף שזה לא קרה בקדנציה הקודמת), שישפר את המצב הכלכלי (אף שזה לא קרה בקדנציה הקודמת). בינתיים, קמפיין הליכוד ההרסני ממשיך להציג אותו במערומיו: מתקרבן ("אני צריך מפלגה גדולה"), מנותק מהמציאות, ולא מסוגל להשתלט אפילו על ביתו הפוליטי.
ממחזר טריקים
לסרטון גן הילדים של הליכוד קדם סרטון אנימציה שבו הופיעו ציפי לבני ויצחק הרצוג כמי שחוששים לענות "לטלפון האדום". מעבר למסר השטוח כדמות מצוירת (אתגר אינטלקטואלי: צפו בסרטון ונסו להבין למה אסור שלבני והרצוג יענו לטלפון האדום), בולטת כאן נטייתו המוכרת של נתניהו למחזר טריקים ישנים. את שאלת הטלפון האדום הוא הציב במרכזה של מערכת הבחירות לכנסת ה-18, אז התמודד מול ציפי לבני. אז, אגב, הוא הפסיד (אם כי הרכיב בסופו של דבר את הממשלה) – מה שלא מונע ממנו למחזר את השטיק.
לפחות הפעם מותן הטון השוביניסטי הבוטה שליווה בסיבוב הקודם את שאלת הטלפון האדום. הפעם נתניהו בז ל"ציפי ובוז'י" במידה שווה, ללא הבחנה מגדרית. מילא הרצוג, שמידת "האחריות הלאומית" שלו טרם עמדה למבחן, אבל לבני? הרי לבני הייתה האישיות הדיפלומטית הבולטת בממשלות נתניהו האחרונות. לבני הייתה זו שגישרה בין ממשל אובמה לפרסונות נון-גראטה בבית הלבן - ליברמן ונתניהו. אם כבר, אפשר להאשים אותה בכך ששימשה כמלבינה הרשמית של ממשלת נתניהו-בנט-ליברמן בפני אמריקה ואירופה. להציג דווקא אותה כמי שמבקשת להתחמק מהטלפון האדום זה, במקרה הטוב, לעג לבוחר. ובכלל, אם צריך להמר על מישהו ששמח לסנן שיחות מאובמה, אפשר לשים את הז'יטונים על ראש הממשלה שכונה בעבר במסדרונות הבית הלבן "נאד נפוח" ו"צ'יקן שיט". ועכשיו אנחנו אמורים להאמין שנתניהו צוהל נוכח צלצול הטלפון האדום כמו מוקדנית בפרסומת של חברת חשמל?
"הבחירות האלה הן על השאלה מי יענה לטלפון האדום בירושלים", הסביר נתניהו בדף הפייסבוק שלו. לא ממש ברור למה הבחירות האלה – דווקא הבחירות האלה – הן על השאלה הזאת (בניגוד, אגב, לבחירות הקודמות?). למה הן לא, נניח, על המצב הכלכלי-חברתי? על יחסי דת ומדינה? על השחיתות הציבורית?
את כל השאלות האלה לא תמצאו בסרטון הטלפון האדום הילדותי של הליכוד. גם לא את התשובה לשאלה מדוע נתניהו עדיף על לבני והרצוג כמי שיענה לטלפון. אם יש לשאלה הזאת תשובה רצינית, הרי שלא תקבלו אותה בסרטון של הליכוד. בינתיים נדמה שהבחירות האלה הן לא על השאלה מי יענה לטלפון האדום בירושלים, אלא על השאלה מי ישתלט על מטה הבחירות של הליכוד לפני שלא יישאר מה להציל מהקמפיין.