דני דנון הוא אחד הח"כים הפעילים ביותר בפייסבוק. הוא מעלה פוסט מדי יום, ולעתים – כמה פעמים ביום. אף על פי כן, בימים כתיקונם זה אינו אחד העמודים המרתקים ברשת. בדרך כלל מפגיז דנון בסטטוסים פטריוטיים על רקע סמלים ציוניים. התמהיל קבוע ומשעמם למדי: קצת חיילים, קצת ירושלים, קצת "שבת שלום" והרבה חנין זועבי ואבו מאזן. בבוקר מלחמה, בערב קידוש. מסורת של שישי ישראלי.
אבל בימים האחרונים, כשדנון ניצב לפני הפריימריס בליכוד בואכה הבחירות הארציות, נדמה שהלוחם האמיץ בטרור נפל קרבן לפיגוע פייסבוק, או לפחות להשתלטות עוינת של ילדים משועממים בחופשת חנוכה. דנון חווה שבוע כל כך קריאטיבי, שאפילו דפים סאטיריים כמו "גני גנון" ו"דני דנון 2.0" נותרים פעורי פה.
אתמול בערב העלה דנון סרטון חדש. הסרטון מציג דו קרב בצהרי היום ובדמדומי הכישרון בין השריף דנון לפושעת זועבי. דנון – בהחלט טוען ראוי לתואר השולף המהיר במזרח התיכון – מוצג בסרטון כקאובוי כמשליך את העבריינית מהפאב (=כנסת) ומציל את העיירה (=ישראל) לנגד עיניהם ואגודליהם המונפים בשביעות רצון של מנחם בגין וזאב ז'בוטינסקי (=ימנים אמיתיים). לא ברור מה הייתה עמדתם של האבות הרוחניים של תנועת החירות כלפי זועבי לו היו בחיים, אבל קשה להניח שהם היו רואים בדנון, באיזשהו אופן, את ממשיך דרכם.
המיטב של גן רבקה
המספרים שמלווים את הסרטון הזה מדהימים. הוא עלה לרשת בשעת ערב, מה שהותיר לו חלון זמנים צר למדי לעורר תהודה, אך צבר תאוצה במהירות. נכון לאתמול (ד') בחצות הוא עמד על יותר מ-79,000 צפיות, יותר מ-1,200 שיתופים ויותר מ-3,500 לייקים. רק לשם המחשה: זה כבר יותר משליש מכמות הצפיות בסרטון "מפסיקים להתנצל" של נפתלי בנט שעלה לפני יותר משבוע, ורק 700 שיתופים פחות ממנו - וכל זאת בתוך חמש שעות. בדרכו המוזרה ונטולת החן, דני דנון שובר את האינטרנט.
יומיים קודם לכן העלה דנון לעמוד הפייסבוק תמונה שמציגה את ראשי מפלגות השמאל והמרכז – בוז'י הרצוג, ציפי לבני, יאיר לפיד וזהבה גלאון – בדמויותיהם המאוירות כ"אירופאים החדשים". הארבעה מנופפים בדגלי האיחוד האירופי וזורקים סיסמאות סמולניות: "לחזק את אבו מאזן", "לשחרר מחבלים", "להקפיא את הבנייה" ו"להכיר בפלסטין באו"ם". הציור הזה מעלה כמה שאלות: למשל, האם נתניהו לא היה צריך להיות נוכח בו, כמי ששחרר מחבלים והקפיא את הבנייה; או מדוע לפיד (שמקפיד להציג את "יש עתיד" כמפלגת מרכז) נמצא בציור, אבל משה כחלון ואביגדור ליברמן, הממורכזים לא פחות, לא. אבל מי יכול בכלל להעלות שאלות קשות לנוכח התום הילדותי המקסים שעולה מן הציור הצבעוני, שניכר כי נוצר עבור דנון על ידי מיטב הכישרונות של גן רבקה. אפשר להניח שכעת דנון מצטער על הדם הרע בינו לבין נתניהו. שאם לא כן, יכול היה דנון לפחות לגייס את כישרון השרבוט הידוע של ראש הממשלה לטובת המאבק.
יום קודם לכן, בדף של דנון: מם. ציפי לבני וג'ון קארי. לבני, רמז לחיוך על פניה, אומרת למזכיר המדינה האמריקאי המשועשע: "פליז, רק לא ליכוד!". הרי לכם דני דנון במיטבו: בלי ברק, בלי תחכום, ישר לפרצוף. אלפיים לייקים.
כך נראים ארבעה ימים שגרתיים בדף של דני דנון המתכונן לפריימריס. דנון לוקח את הסחורה הקבועה שלו – מסרים חדים ופשטניים – ועוטף אותה באריזה צבעונית ברמת גימור של שעת ציור בגן ילדים. אם נפתלי בנט מייצר חומרי תעמולה שגורמים לאנשי פרסום ולמומחי מדיה חברתית לכשכש באספרסו בהתלהבות, דנון מנפק יצירות שפשוט קורעות את הרשת מצחוק. לא, לא אתו.
דני דנון הצטיין תמיד בהבעת האג'נדה שלו באופן כן, ישיר ובוטה – ממש כמו הילד שפרץ מתוכו אל דפי הפייסבוק השבוע. התכונה הזו קנתה לו אוהדים נלהבים במפלגתו ושונאים לעגניים מחוצה לה. לפחות מבחינה זו, השבוע היצירתי של דנון יעשה לו טוב ויחדד את איכויותיו השנויות במחלוקת. יצא הילד מן השק.