בתקופת המלחמה, מילות שיריו של עידן רייכל מקבלות משמעות אחרת. הוא עובר בין הבסיסים, שר ומנגן, בתקווה ששיריו ימלאו בתקווה את ליבם של החיילים. "מתחילת המלחמה, מ-7 באוקטובר, פתחתי חמ"ל באוטו", הוא מספר. "בעוונותיי לפעמים אני עושה הפסקה לאיזה שנ"ץ מאחורה. כל פעם מקבלים פנייה, אני עובר כל יום מנקודה לנקודה, ממשפחה למשפחה, מבסיס לבסיס, ממקום של מפונים אחד לשני. לא חסר".
"בתקופה הזאת לכל אחד מאיתנו יש את רגעי השבירה שלו, וכל אחד מאיתנו צריך את המישהו הזה בצד שתסתכל עליו הצידה והוא יהנהן לך, יגיד לך שיהיה בסדר, שאנחנו ביחד בדבר הזה", מסביר רייכל את הסיבה מאחורי ההחלטה שלו להופיע בבסיסים.
אלא שרייכל לא עושה זאת לבד, הוא צירף אליו את המתופף רותם קלדרון מניר עוז, שסבתו כרמלה ובת דודתו נויה נרצחו, ואביו, אחותו ואחיו נחטפו לעזה. "גדלתי על עידן בבית, אבא שלי היה משמיע לי אותו", משתף קלדרון. "עידן מזכיר לי אותו, ואני מתגעגע אליו". לדבריו של קלדרון, השיר האהוב על אביו הוא "ממעמקים". רייכל מרחיב על החיבור עם רותם: "דווקא מתוך הקושי הגדול הזה, הוא אמר: 'אני רוצה לבוא איתך לשמח חיילים'. שאלתי את רותם אם הוא רוצה לבוא, והוא אמר: 'בטח'. ככה בלי חזרות לבוא, לתת מעצמו". רייכל מעיד, "הוא נגן מאוד מאוד מוכשר, מאוד רגיש".
קלדרון משחזר את יום ה-7 באוקטובר: "הייתי לבד בממ"ד, בלי אוכל בלי מים. 12 שעות. רק שומע בחוץ קללות בערבית ויריות. אני זוכר את עצמי מתקשר לאבא שלי, הוא אמר לי שיהיה בסדר, שיש לו אקדח, ושהוא יבוא אליי. בשלב מסוים נכנסו גם אליי, לבית. שברו, ניפצו. הייתי בשקט ולמזלי לא נכנסו". הוא ממשיך, "חיילים הוציאו אותי בסביבות שש בערב. אני זוכר את עצמי שואל אנשים אם מישהו יודע איפה אבא שלי והאחים. מאז לא שמעתי ממנו ומהאחים שלי".
כשהוא מתבקש לספר על אחיו החטופים, הוא מתאר: "סהר בת 16, מנגנת על בס, קסם של ילדה". הוא מוסיף, "ואח שלי, ארז", אך לא מסוגל להשלים את מילותיו, ופורץ בבכי. "ראיתי סרטון אחד שרואים את אח שלי".
נועה, שאיבדה במלחמה את אחיה, איתי, ב-11 באוקטובר בקרבות בזיקים, הצטרפה גם היא לרייכל בדרכים. איתי מורנו היה לוחם במגלן. "מצד אחד היה לי כל כך כיף לעשות את זה, אבל מצד שני, כל כך חבל שזה בגלל הנסיבות האלה. החלטתי שאני רוצה להמשיך לשיר כי איתי מאוד אהב לשיר איתי, ועכשיו אני משמחת את החיילים פה, ועוזרת להם ועושה להם טוב בלב", היא משתפת. "היה מושב אחד פנוי בקהל, וכל פעם דמיינתי שאיתי ישב שם, הסתכל עליי והיה גאה בי, שאני יושבת שם ומשמחת את החיילים ושרה להם".
נועה שרה כעת יחד עם רייכל את המילים "אהובי בלילה לא חזר מצא לו אהובה אחרת וליבי נשבר" מתוך השיר "שושנים עצובות". היא נזכרת ששרה את השיר לפני שנתיים בטקס יום הזיכרון במושב אך לא הבינה לגמרי את תוכנו. "שרתי אותו לפני שנתיים מול ארבע מאות אנשים ולא הבנתי מה השיר הזה רוצה ממני. לא הבנתי למה אני נקשרת אליו. הבנתי את המשמעות שלו, אבל עכשיו אני מבינה אותו יותר טוב". היא מפרטת על מה שעומד מאחורי השיר, "הוא מצא לו אהבה אחרת וליבי נשבר, הוא מצא לו את המדינה, בשביל לעזור לכולם פה, ובגלל זה הוא לא חזר. "באותו רגע ראיתי אותו יושב שם, בקהל".
"נועה היא בוגרת מאוד לגילה, אבל היא ילדה. ויש משהו אמיתי אצל ילדים - הם באים מאוד לאמת כמו שהיא" אומר רייכל. "היא אומרת: 'אחי נהרג ואני רוצה לשיר'. אני חושב שזה יפה שנועה רוצה לשיר, היא רוצה לשיר לחיילים. כשהיא אמרה לי: 'אני רוצה לשיר לחיילים', לא היה לי ספק בכלל שהיא תוכל להחזיק את ההופעה הזאת לבדה".
"המלחמה מגיעה לכולם, אין מישהו שלא הכיר מישהו", טוען רייכל ומשתף שאיבד את חברו הטוב, אל"מ רועי לוי. "הוא קפץ בשבת בבוקר, רק שמע על הדבר הזה, מיד זינק להילחם שם". הוא ממשיך, "אני יכול על המון דברים על רועי, אבל... סתם משהו שאני חושב עליו עכשיו, זה שהוא עמד במילתו. הוא אמר שהוא תמיד יהיה ראשון בקרב. ושאלתי אותו: 'למה? אלוף משנה, אתה לא אמור לנהל את הדבר הזה מאחורה? הוא אמר: 'לא, אני צריך להיות ראשון'". רייכל אמר עוד בריאיון לחדשות 12, "אם היינו זוכים שהוא היה חי איתנו עוד שישה ימים, הוא היה עכשיו מתקשר אליי ואומר לי: 'אתה רואה, בשביל זה נלחמתי'".
רייכל מבקש להדגיש: "החיילים והחיילות הם ברמת כשירות גבוהה, והם לא תלויים באמן כזה או אחר, שיבוא לשיר להם, כדי שהמורל יעלה ואז הם יתפקדו יותר טוב. אני לא מקבל את זה. אני חושב שהם כשירים והם טובים. אנחנו עוד איזשהו דובדבן כזה בסוף היום".
"לפעמים מתעסקים במה תהיה תמונת הניצחון", מציין רייכל. "רותם קלדרון שקם מתוך האסון, שם את זה בצד - קם ומנגן לחיילים, נועה מורנו שעם כל הכאב והגעגועים האין-סופיים שרק התחילו, שרה לחיילים... זו תמונת ניצחון".