השבוע לפני 40 שנה נרשמה היסטוריה בתולדות הטלוויזיה הישראלית: השידור הראשון בצבע אי פעם, במהדורה של הערוץ הראשון בהגשת דליה מזור ודניאל פאר ז"ל.

"אני זוכר את זה כמעט כמו היום". אומר אורן שינדל, במאי "מבט" בשנות ה-80. "זה בא לנו מאוד בהפתעה. התקבל האישור משר התקשורת להתחיל בשידורים בצבע, ומי שקיבל את ההודעה היה כמובן המנכ"ל דאז טומי לפיד. היינו ממש כמה שעות לפני שידור התוכנית". 

"אני זוכרת את הטלפון שקיבלתי נדמה לי ב-15:00 אחר הצוהריים", פותחת מזור, "שאומר לי – 'דליה, היום אנחנו משדרים בצבע. תפתחי את הארון, תחפשי משהו צבעוני יפה'. אני עמדתי שם מול הארון ואמרתי: 'טוב, מה אני אלבש? מה אני אלבש?' כל זמן ששידרנו בשחור לבן והכול היתרגם לגוונים של אפור אז אין בעיה, לא לובשים בדיוק מה שמתאים אחד לשני. בסופו של דבר זה אולי צילום היסטורי ולי היה חשוב הגוון, הצבע הוורדרד הזה ובחרתי משהו שהיום לא הייתי בוחרת כמובן".

דליה מזור (צילום: כאן תאגיד השידור הישראלי)
דליה מזור בשידור הראשון בצבע | צילום: כאן תאגיד השידור הישראלי

למה עד אז לא היה צבע בישראל?

"ממשלות למיניהן הגיעו למסקנה שמכשירי צבע, טלוויזיות צבעוניות, הן יקרות מדי, ולא רצו להפיל על העם את העול הכלכלי הזה", מסביר יאיר שטרן, מנהל חטיבת החדשות בערוץ הראשון באותה התקופה.

"הסיבה הייתה למנוע פער בין עשירים לעניים", ממשיכה מזור. "נכון שזה נשמע מופרך? אבל הייתה חשיבה אחרת לגבי החברה הישראלית, כי היו כאלה שהייתה להם אפשרות לקנות טלוויזיה בצבע והרוב שידו לא הייתה משגת והחליטו לא ליצור פערים כאלה בעם". יאיר שטרן אף מזכיר כי "בן גוריון, ראש הממשלה הידוע, לא אישר טלוויזיה בארץ עד אמצע שנות ה-60". לדברי מזור, "כמו שהוא לא רצה שהביטלס יגיעו לארץ, באותה העת זו הייתה צורת הראייה וצורת החשיבה של לא ללכת שבי אחרי ההנאות של המערב כדי שלא להשחית את נפש הנוער והציבור".

עד 1983, היו אירועים מיוחדים ומסוימים מאוד ששודרו בצבע, כמו ביקור נשיא מצרים סאדאת בישראל ב-1977 לבקשת תחנות זרות, וכך גם אירוויזיון 79' שנערך בבנייני האומה בירושלים בעקבות דרישת איגוד השידור האירופי המקיים את התחרות.

גם מונדיאל 82' בספרד שודר בצבע. למה?

"אני חושב שהיה איזשהו לחץ ציבורי", טוען שינדל.

פשוט עצרו את המחיקון?

"כן, לשעתיים ואז החזירו אותו".

לאנשים אמידים היו טלוויזיות בצבע, שידרתם תוכניות שהגיעו מהעולם בצבע, אז איך הם צפו בשחור לבן?

יאיר שטרן מסביר: "הפעילו מחיקון, מכשור שבמאסטר קונטרול של הטלוויזיה מחק בעצם את הצבע מסרטים ותוכניות שהגיעו מחו"ל".

בשלב מסוים, בעלי הטלוויזיות הצבעוניות רכשו פטנט שהמוח היהודי המציא - אנטי מחיקון. המומחים מספרים כי מדובר במכשור שהיה לחלק מהאנשים, אשר יכלו להפוך את השידור בשחור לבן לצבע - בעיקר סרטי קולנוע שהגיעו מחו"ל.

דניאל פאר (צילום: כאן תאגיד השידור הישראלי)
דניאל פאר שהגיש לצידה של מזור את המהדורה הראשונה בצבע | צילום: כאן תאגיד השידור הישראלי

"לקראת בחירות 81' היה את שר האוצר יורם ארידור", אומר שטרן, "האינפלציה הייתה על 400% ובשביל להרגיע את המצביעים החליטו לאשר יבוא של טלוויזיות צבעוניות". מזור מוסיפה כי זו הייתה התוכנית הכלכלית של ארידור: "הורידו את המכסים על הטלוויזיות הצבעוניות והצעד כאילו הקטין את הפער בין עשירים לעניים כי אפשר כבר היה לקנות טלוויזיה צבעונית. זה הצורך התמידי של השלטון להיות עם היד על השאלטר מכל הכיוונים".

קח אותי לספירה אחורה, אתם בעשר שניות לשידור. מה קורה?

שינדל: "אתה מזכיר לי משהו, את השעון המיתולוגי שלנו. היה לנו שעון שרץ חצי דקה לפני עליית המהדורה. הוא היה בשחור לבן, באיזו ארונית, ומעליו מצלמה שתיעדה אותו כל הזמן. לא הספקנו להעביר אותו לצבע, ואז חצי דקה לפני המהדורה בצבע עוד רץ השעון בשחור לבן".

"הרגשנו כמו עציצים ולא כמו נשים שיש להן מה לומר ושיש להן אחריות"

כשהמגיש דניאל פאר הכריז בגאון "נכון, מהערב אנחנו בצבע", גם זכור ההנהון המפורסם של דליה מזור לצידו. "העניין של ההנהון הוא עצם העובדה של מעמד האישה באותה תקופה", משתפת מזור. "אנחנו לא אמרנו 'ערב טוב', 'שלום רב' או 'חג שמח'. זה היה מקום שמור לגברים בלבד. אנחנו היינו מפציעות, מופיעות לנו באמצע המהדורה אחרי הדיווחים הכבדים על ביטחון ופוליטיקה. מתישהו בקטעים הקלים יותר היינו מתחילות עם הידיעה הרכה הזו. הרגשנו כמו עציצים ולא כמו נשים שיש להן מה לומר ושיש להן אחריות. בסופו של דבר, אם הן יושבות שם ומגישות את החדשות, סביר להניח שהן נשים מספיק נבונות ובעלות ידע. אלה היו הפנים של המדינה באותה תקופה".

מה את זוכרת מהתגובות?

"אנשים היו מופתעים איך אני נראית בצבע. זאת אומרת, בשחור לבן אתה לא רואה גוון של שיער ולא צבע של עיניים. הרבה אחר כך אני זוכרת שאנשים ניגשו אליי ואמרו לי, 'וואו! לא ידענו שהעיניים שלך ככה' או אחרת".

"כשקיבלנו את כל התגובות והבנו עד כמה זה היה דרמטי, הבנו שהיה פה איזשהו רגע היסטורי", אומר במאי "מבט" אורן שינדל. "אני לא יודעת אם חשבנו על זה שעושים היסטוריה", מסכמת מזור, "לא חושבת שהיה לנו את זה בראש. הרבה פעמים כשאתה עושה משהו בזמן אמת, אתה לא מודע למשמעות ולחשיבות שלו".