בין הניהול האומנותי של תיאטרון הבימה לבין בימוי "הזמר במסכה", משה קפטן מצליח איכשהו למצוא זמן לעבוד על פרויקטים נוספים ומצטרף כשותף יחד עם איש העסקים ניב יעקובי למיזם תוכן חדש, ישראלי-אמריקאי - The Meaning Channel. כן, ערוץ המשמעות. זה נשמע כבד וזה אכן ערוץ שיתעסק בנושאים כבדים, אבל עם ניסיון להכניס בידור למקומות האנושיים הכי כואבים. הסדרה הדוקומנטרית הראשונה, שתשודר ב-HOT בהפקה משותפת עם "ענני תקשורת" עוסקת בסרטן. 

את יעקובי הוא פגש דרך מכרה משותפת מתיאטרון הבימה, עוד בתקופה שעבד עם לארי קינג. "ניסינו לעשות דברים יחד בתקופת הקורונה, זה נדחק הצידה אבל הבטחנו לעצמנו שעוד נשתמע בעתיד. ואז הוא הגיע עם הרעיון לייצר ערוץ תוכן שיש בו טיפול בנושאים מהותיים באמצעים שהם לא דידקטיים. כשהוא התחיל לדבר על המשמעות של הדבר, הרגשתי שזה מעניין אותי לפצח איך עושים את זה, איך מנגישים את השיח על המחלה באופן שהוא לא מאיים או מלחיץ ופחות מרחיק כמו שבדרך כלל דיבור על המחלה הזו עושה".

ואז הפיצוח לסדרה שאמורה להצטלם בהמשך השנה הגיע. "אחד הדברים שהכי מעניינים אותי זה הסיפורים האישיים שמגיעים דרך נקודת מבט שנוצרת במפגש עם ידוען כזה או אחר. כלומר, שהמקרה שדנים בו בפרק, קשור באופן כזה או אחר למישהו שכולם מכירים". על הפרצופים המוכרים שמשתתפים בפרויקט עוד מוקדם לדבר, אבל הוא מבטיח שבקרוב כבר יהיה אפשר לגלות. "אנחנו מדברים על נקודת השקה שהיא רגשית ולא שכלית, שתביא אל המסך לב. הרגשתי שאנחנו מוצאים פה אולי פריצת דרך באיך לדבר על סרטן גם באלמנטים של בידור. סליחה שאני אומר, אבל בידור וסרטן יכולים ללכת יחד על המסך".

חמישה שחקנים מ"מאמא מיה" נדבקו בקורונה (צילום: שיר מוסן, באדיבות "הבימה")
משה קפטן בתיאטרון הבימה | צילום: שיר מוסן, באדיבות "הבימה"

היום, כששוק התוכן כל כך מוצף, למה לדעתך צריך חברת תוכן נוספת?
"אני חושב שמילת המפתח היא ייחודיות. אני חושב שמה שקורה כאן הוא לא הניסיון לבלוט מעל כולם, אלא להיות ייחודיים. לתת מקום לנושא שלא נותנים לו במה מספקת". 

לצורך העניין, הקהל של 'הזמר במסכה' ירצה לצפות בתוכן שלכם? 
"אני חושב שדווקא בסדרה הספציפית הזאת, משום שמדובר בחיבור רגשי עם ידוען, יכול להיות כאן עניין לקהל רב".

איך זה בשבילך כמי שנוגע בעיקר בנושאים שמחים ופחות עמוקים, להתעסק בנושא כזה?
"אני באופן אישי חושב שהאדם צריך לעשות הכל מכל וכל - אם הוא טוב במה שהוא טוב במה שהוא עושה. לא צריך לעשות רק בידור. לתחושתי יש הפרייה הדדית בין כל התחומים. כל דבר שאני עושה נותן לי משהו שאני משתמש בו במקומות אחרים שאני נמצא בהם, אם זה התיאטרון כו כיסא הבמאי בתוכנית בידור כזו או אחרת". 

"אם לא הייתי מלהק ידוענים - סביר להניח שלא היית כותבת עלינו"

למרות שהוא מרבה בעשייה, עדיין, את רוב הזמן הוא מעביר בתיאטרון הלאומי. ממש לאחרונה, אולי עם קשר לביקורות שהוצפו על התכנים ב"הבימה" ואולי לא - מוצגים בו זמנית, לראשונה, שלושה מחזות של חנוך לוין - משהו שלא קרה שם מעולם. "מציינים השנה יום הולדת 80 לחנוך ואנחנו כתיאטרון לאומי, שהייחוד שלו הוא להביא תיאטרון ישראלי ויהודי, החלטנו לתת מקום של כבוד ולהפנות זרקור ליוצר הענק הזה. יש שלושה מחזות - 'מלאכת החיים' שאותו אני מביים ו-'חפץ' ו'הרטיטי את ליבי' שמביימת מירי לזר. מחזות איקונים".

איתי לוי במחזמר "קזבלן" (צילום: טליה קדוש)
איתי לוי במחזמר "קזבלן" בתיאטרון הבימה | צילום: טליה קדוש

זו פעם ראשונה שאתה מביים מחזה של חנוך לוין. איך ניגשת לטפל בבימוי?
"חיכיתי להיות בשל מספיק מבחינה אישיותית כדי לעסוק בסוגיות שהמחזה הזה מזמין. חיכיתי בסבלנות כדי לטפל במחזה הזה ברגישות הנכונה, מתוך ניסיון חיים עשיר יותר. הוא מזקק במילים כל כך מדויקות את החיים היפים כמו את החיים הבלתי נסבלים, באופן שרק חנוך לוין יכול לעשות".

תיאטרון הבימה. מצד אחד מחזות של חנוך לוין, ומצד שני ליהוקים לכוכבים שמעולם לא שיחקו ובטח שלא שיחקו על במת תיאטרון. הזמר איתי לוי למשל, שכבודו במקומו מונח, סיפר לי שהוא מעולם לא היה בתיאטרון קודם לכן, אפילו לא כצופה, לפני שקיבל את התפקיד של קזבלן.
"אני אגיד לך כך - זו אליה וקוץ בה, ואני לך את התשובה הנכונה בעיניי: אם לא הייתי מלהק אותם, סביר להניח שלא היית כותבת עלינו. יש משהו בזוהר שגורם לכם, אנשי התקשורת, להתעניין בנו. מלבד זאת, אנחנו כמובן מייצרים עניין אצל הצופים. בשורה התחתונה - אם אדם לא מסוגל לעמוד על הבמה ולספק את הסחורה - אין הנחות וזה לא משנה אם אתה ידוען. ככה שלא כל ידוען יכול לעלות על הבמה הכי חשובה במדינת ישראל". 

מה הלוז – 17.5- הצגות- תיאטרון הבימה- את שאהבה נפשי  (צילום: אור דנון, יחצ)
מתוך "את שאהבה נפשי" שביים משה קפטן בתיאטרון הבימה | צילום: אור דנון, יחצ


זו עבודה אחרת לביים מישהו או מישהי שמעולם לא שיחקו.
"עבודה מאוד אחרת. השאלה היא כמה אתה מוכן להשקיע ולעבוד קשה כדי שהתוצאה תהיה יותר מקצועית. היו ידוענים למיניהם שהרגשנו שזה עדיין לא מוכן, שזה לא בשל. וחוץ מזה, שאנשים כמו איתי לוי מביאים לתיאטרון קהלים אחרים - זה יתרון ענק". 

אתה מרגיש שהתיאטרון עבר שינוי מאז שהוא הפך לתאגיד עירוני? 
"הנחות העבודה הן שונות. אנחנו עובדים תחת מערכת של הנחיות של עיריית תל אביב, של משרד האוצר ושל משרד התרבות. יש הרבה מאוד עניינים מסביב שמשהים את הסטייט אוף מיינד - גם כעובד וגם כמנהל. אני עדיין לומד את הדברים. אני רוצה לקוות שהדרך החדשה שהתיאטרון יצא אליה תהיה טובה וכזו שנכון יהיה להמשיך לצעוד בה. אני חושב שאנשים לא מבינים כמה זה היה קרוב לסוף. אלמלא היד שהושיטה העירייה ובראשה רון חולדאי כדי להציל את התיאטרון, כנראה שלא היינו מקיימים את השיחה הזו עכשיו. גם אם זה מורכב, שונה, אחר, לפעמים מעצבן, זו המציאות".

עד מתי אתה חושב שתישאר שם? 
"אני מאלה שסוברים שניהול לא צריך להימשך שנים ארוכות. לא חושב שלהישאר על כיסא 20 שנה זה דבר שהוא נכון לתיאטרון. צריך תחלופה, ניהול אומונותי צריך להשתנות כל 7-8 שנים כדי לתת זריקת חמצן שתביא טעמים אחרים, שחקנים אחרים, סגנון אחר".

כמי שעמוק בתוך בריכת עולם התרבות - האם יש חשש משר התרבות הנכנס מיקי זוהר? 
"אין לי חשש. מההיכרות הקצרה שלי עם הדמות הציבורית של מיקי לאחרונה - אני לא רואה סיבה. אני חושב שיוצאים לדרך חדשה. מתחילים לעבוד. החשש שלי הוא באזורים חשוכים אחרים, שמרכיבים את הממשלה הזו".