המחאה נגד המהפכה המשפטית מחדדת שוב את דילמת האומנים, בין אם הם בעדה או נגדה. לחלקם עדיין לא ברור מה עדיף - לדבר או לשתוק? על איזו בחירה ישלמו מחיר יותר כבד? בעשורים האחרונים רוב האומנים העדיפו להוריד פרופיל, נמנעו מלדבר על נושאים שנויים במחלוקת אבל ככל שהמחאה מתרחבת יש יותר שמביעים הזדהות ברמה כזו או אחרת. מעטים מתגייסם על מלא, מגיעים למוקדי ההפגנות ועולים על במות. עוד פחות מוכנים לנסח מסרים נוקבים נגד מהלכי הממשלה.
לרוב האומנים מסתפקים בתמונות ובפוסטים ברשתות החברתיות, האחרון שבהם הראפר רביד פלוטניק (לשעבר נצ'י נץ'), שפרסם פוסט תמיכה ולעג למי שמכנה את המפגינים "אנרכיסטים". מי שמעז לדבר בצורה ברורה וחד משמעית יודע שגם התגובות יהיו בהתאם.
לקריאת כל כתבות מגזין N12 לחצו כאן
"הצל", שתקף בחריפות את ליאור רז, הוא רק אחד מתוך גלים של רעל ששוטפים את מי שמסתכן בהבעת דעה - חווייה שרוב האומנים בוחרים לוותר עליה. הארכיון שופע באומנים, בדרך כלל מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, שהביעו את דעתם וחטפו - לרוב על פליטות פה וניסוחים פרובוקטיביים.
"קיבלנו איומים על חיינו ועל משפחתנו"
לפני שש שנים, כשמירי רגב הייתה שרת התרבות, היא טענה שהסרט "פוקסטרוט" פוגע בתדמיתה של ישראל - למרות שלא צפתה בו. השחקן הראשי ליאור אשכנזי הגיב אז בחריפות: "אם השרה הייתה קוראת צ'כוב אז היא הייתה יודעת מה זה מטפורה ואולי הייתה יודעת מה זה אלגוריה. היא לא". ורגב ענתה: "לליאור אשכנזי לא מתאים להיות הגרבוז של המזרחים, אל תתנשא עליי".
היום אשכנזי מספר: "מצאנו את עצמנו במצב, שמוליק מעוז הבמאי ואני, שיש לנו מאבטחים. האיומים שקיבלנו על חיינו, על חיי משפחתנו, על הבנות שלי... שמוליק מקבל סמסים עם הכתובת שיודעים איפה הוא גר ומחכים לו ובאיזה גן הילדה שלו - זה מפחיד, מפחיד. נכנסו בנו ב-120 קמ"ש והרוח יוצאת ממך".
אז אחרי זה אתה חושב פעמיים לפני שאתה פותח את הפה בנושאים שנויים במחלוקת?
"כן, למה אני צריך, אתה יודע?"
ועדיין לא היינו צריכים לשכנע אותך לבוא.
"לא, כי אני לא חושב שהמחאה פה היא ימין-שמאל, בעיניי היא לא פוליטית אלא קיומית. לאומן יש תפקיד להציב מראה מול החברה - הינה, ככה אנחנו נראים. בטח עכשיו".
המיצג והסערה: "הדעות - לא צו הרחקה"
"אומנים שמביעים את דעתם פוליטית, כולל אותי, עושים לעצמם נזק", טוען הפזמונאי יוסי גיספן. "מי שלא פוליטיקאי - כל אחד שיתעסק בעיסוקו, בואו לא נלכלך את המקומות היפים של התרבות ושל האומנות. אנחנו משלמים את מיטב מיסינו כדי שיהיו נבחרי העם בכנסת ושהם יתקוטטו ביניהם. למה גם אנחנו צריכים לעשות את זה? שלומי שבן הקרין תמונה של נתניהו על המסך בתחילת המופע - הדבר הכי מכוער שהוא יכול לעשות. אני אוהב אותך כאומן, כמבצע, כיוצר. למה אתה כופה עליי לצפות בתמונה שמביכה את ראש הממשלה שלי?"
כי יכול להיות ששלומי שבן מרגיש שאנחנו נמצאים בצומת קריטי בחיי האומה והוא צריך לנצל את הבמה שלו כדי להגיד...
"אז ששלומי שבן יילך לקלפי ויקדם את האג'נדה שלו אבל לא במקום שבו קיבלת במה. אנשים שילמו כסף כדי לצרוך את התרבות שלך, לא את הדעות שלך. אוי ואבוי לנו אם נלך אחרי הדעות - ברגע שהאומנות משתמשת ב'נשק' שלה, זה פשוט לא חוקי לטעמי".
עד כדי כך?
"בטח".
המיצג של שבן גרר מאות תגובות ברשת, שנעו בין איחולי מוות להמלצות לירידה מהארץ. במופע הבא שלו הוא כבר השמיט את התמונות: "יש כאלה שלא מסכימים עם הדעות שמובעות דרך שיר ובכול דרך אומנותית אחרת. חשוב לי להגיד לכם שהשירים האלה והדעות האלו הם לא צווי הרחקה או גירוש למי שלא מסכים איתי, עדיין זו זכותי להביע את הדעה הזאת".
קמפיין הלחץ - והאומנים שחששו לבוא ולהופיע
לפני כשבועיים התחיל לרוץ קמפיין ברשת שקרא לזמרי ישראל להשמיע את קולם למען הדמוקרטיה. "ישראל מתה לשמוע אותך", נכתב על רקע תמונותיהם של מיטב זמרי ישראל - האנשים הכי פחות פוליטיים בעולם התרבות, כאלה שידוע שנים ששתיקתם אומנותם. "אני לא חושב שיש למישהו זכות לכפות על מישהו להיכנס לאיזשהו מאבק בכוחנות, זה חייב לבוא מתוכי", אומר ארקדי דוכין בתגובה.
"מי שהולך ומעצב פוסטר עם פנים שלי ולא שואל אותי אומר 'לך תילחם, לך תהיה בעמדה מסוימת'. אני חושב שההתחלה כבר לא טובה", מוסיף דוכין. ליאור אשכנזי משווה: "זה כמו הקמפיין שהיה בזמנו שקורא לגייז לצאת מהארון - מי אתם שתגידו אם לצאת מהארון או לא? מה זה השטויות האלה? אם אני ארצה לדבר, אני אדבר".
השחקנית ריקי בליך, יושבת ראש שח"ם (ארגון השחקנים והשחקניות בישראל), מודה: "אני מכירה לא מעט אומניות ואומנים ואני יכולה להעיד שלא לכולם יש עמדה, באמת. לא כולם יודעים ב-100% מה הם חושבים לא על הרפורמה המשפטית ולא ביום-יום על מה שקורה בפוליטיקה. מותר לאדם להגיד 'תשמעו, אני לא יודע". עם זאת, היא מצהירה: "יש לנו את הבמה הזאת ואני מרגישה זכות וגם חובה לנצל עד הסוף את כל היכולת שלי להשפיע על המקום שאני חיה בו".
מנגד, נדב גלאון ממארגני המחאה טוען: "חשוב שאומנים יביעו דעה פוליטית בשעת חירום, כי בסוף המקצוע של האומן הוא הבעה וזה תפקידו".
ואם זה אומן שחושב שהרפורמה של הממשלה היא הדבר הנכון?
"אני מניח שהוא לא יהיה על הבמה בקפלן"
יש אומנים שפנית אליהם, ביקשת שיופיעו בהפגנות והם סירבו?
"התשובה היא כן. אנחנו רצינו מראש לפנות לאומנים שאנחנו יודעים שלאורך השנים הייתה להם אמירה משמעותית. לשמחתי קיבלנו תשובות חיוביות מחלק מהם, לצערנו היו כאלה שקיבלנו מהם תשובות מתחמקות
מי למשל?
"אני לא אחשוף שמות ברשותך"
אבל מה הם הסבירו, למה הם לא רוצים לבוא?
"בעיקר מפחד. אנחנו חיים היום בסביבה מאוד אלימה ובשיח מאוד מתלהם והרבה פעמים כשפנינו קיבלנו כחל מיני תשובות מתחמקות כמו הפניה ליחצנית או יש הופעה דברו עם הסוכן ננסה בהמשך, תומכים בכם אבל לא הסתדר - את כל המנעד קיבלנו".
"עיקמו לארצי את היד וזה יצא עקום"
הלחץ ברשתות עשה את שלו וגרם גם לכמה מבכירי הזמרים בארץ לשבור שתיקה. בפוסט שפרסמה ריטה היא הודתה שתמיד נמנעה מעיסוק באקטואליה, אבל הפעם מודאגת ומבוהלת קראה לנבחרי הציבור להגיע להסכמות. בלי לנקוט עמדה עקרונית, בלי לקחת צד, היא הסתפקה בתחושות ובחשש מפני הקרע בעם. "נראה לי שאתה ואני קצת הוכחנו שאפשר גם להתאחד אחרי דעות חלוקות", היא הוסיפה במהלך הופעה עם בעלה לשעבר רמי קליינשטיין.
@jahronsito ♬ צליל מקורי - גונסאלו מונטיאל
אחרי ריטה הגיע תורו של שלמה ארצי, האיש שבמרבית שיריו, למעט שניים משנות ה-80', לא נגע בפוליטיקה, מצא את עצמו נדרש פתאום לנסח עמדה נחרצת: "אני מפחד וחרד ממה שקורה בארץ. הרבה אנשים שעבורם הוא מייצג את הישראליות ציפו שיגיד משהו על האירוע שכולם מדברים עליו: "אני תמיד חשבתי שכל הדעות שלי והמחשבות שלי והאמונות שלי נמצאות עמוק בתוך השירים שלי, אבל אנחנו נמצאים בסיטואציה ואני באמת חרד מה יהיה איתנו".
כששלמה ארצי נתן את המונולוג שלו בהופעה והתייחס למצב, שמחת? הקמפיין הצליח?
גלאון: "הייתה לו אמירה חשובה בכל מה שקשור לקרע בעם, שזו אולי הסכנה הגדולה ביותר ביום שאחרי ההפיכה המשטרית. אני חושב שהציפייה מהאומנים לקחת את זה צעד אחד או שניים קדימה ולהזהיר גם מהסכנה לדמוקרטיה כי אנחנו בשעת חירום, אבל זו בהחלט התעוררות ואנחנו מקווים לשמוע אותו יותר".
ובליך טוענת: "מה שקרה לשלמה ארצי בעיניי זה באמת שעיקמו לו את היד וזה יצא עקום. בגלל שקניתם את הדיסקים שלו מותר לכם להגיד לו מה לחשוב ומה להגיד? מצד שני אתה לא יכול להשתמש בבמה הזו שנותן לך חופש הביטוי וכשהוא מאוים, והוא במובהק מאוים, אתם לא יכולים לא להילחם על הזכות שלכם לשיר. זו כבר באמת כפיות טובה - לא כלפי הקהל, כלפי המדינה שבה התפתחה האומנות שלכם".
"כל פליטת פה היא בזכוכית מגדלת"
יש מוזיקאים שבנו את עצמם כאומני מחאה, אבל ברוב המקרים אנחנו רגילים לראות את המפורסמים שלנו בהפסקת הפרסומות, שם הם מנצלים את המוכרות ואת אהבת הקהל כדי להתפרנס. אף אחד לא חושב שזמר שמפרסם רהיטים באמת מבין בעיצוב, וכשזה מגיע לדעות פוליטיות, גם כשאומן כמו אביב גפן מביע את דעתו לא ברור מה הערך המוסף.
וגלאון מסביר: "אתה לא חייב לצאת מתוך נקודת הנחה שאביב גפן או כל אחד אחר יודעים אם פסקת התגברות ברוב רגיל או ברוב מיוחד היא הדבר הנכון, אבל באירוע כזה שבאמת הממשלה נעה בצורה דורסנית לעבר הפיכת ישראל לדיקטטורה - אז כשאביב גפן אומר שצריך להתנגד ואליו מצטרפים עוד אומנים ויש פה איזו מסה קריטית של אומנים וסלבס שמתכנסים תחת האמירה הזו, זה כן אמור להשפיע עליך".
יש לא מעט דוגמאות של אומנים שהיו פרזנטורים פוליטיים. מהגששים וספי ריבלין בשנות ה-80' דרך זהבה בן ודנה ברגר שחברו יחד לקמפיין של מרצ בשנות ה-90' ורמי הויברגר שהופיע עבור מפלגת העבודה והמפד"ל בחרה ג'ינגל בביצוע של חיים משה. ברוב המקרים הם טענו שלמרות הסברה הרוווחת זה דווקא לא פגע להם בקריירה, אלא שהיום האווירה שונה ואומנים רבים מודים שהם חוששים.
"יש בקהל שלי מהקהילה הלהט"בית, יש מתנחלים, יש שמאלנים, יש דתיים, יש חילונים", מסביר דוכין. "אם אני אביע דעה, אני אבוא אליך לבקש הלוואה כי בעצם רוב הקהל באיזו עמדה אחרת ואז הם לא יבואו ולא יקנו כרטיסים, אז את זה אתה גם צריך לקחת בחשבון. זה מאוד מורכב הדבר הזה, יש לי אישה ושני ילדים ואני צריך להביא להם אוכל. כל פליטת פה היום היא בזכוכית מגדלת ואז אתה עלול להגיד את פליטת הפה האחרונה שלך".
"עדיף שכל הקולות האלה יסתמו"
הסופר אשכול נבו טוען: "זאת העת להיות אמיץ. אנחנו נלחמים עכשיו על דברים שהם בבסיס של הקיום שלנו פה וזאת העת גם של האומנים להשמיע את קולם. אני מבין את החרדה לאבד קהל, לאבד את הפרנסה. יכול להיות שבתקופות אחרות אלו שיקולים שיכולים להיות רלוונטיים - לא עכשיו. אם אתם חושבים שההפיכה המשטרית היא משהו מסוכן אז תגידו, כדי שתוכלו להיות שקטים עם המצפון שלכם ולהגיד 'אנחנו היינו בצד הנכון של ההיסטוריה'".
איך זה שבזמר המזרחי הרבה פחות מתבטאים בנושאים פוליטיים, בנושאים שנויים במחלוקת?
גיספן: "הז'אנר הזה סבל לאורך הרבה שנים מהדרה. כנראה יש איזה פחד מובנה כבר בתת-מודע לערער את ההישגים האלה, יכול להיות. ולאור המצב שהגענו אליו עדיף שכל הקולות האלה יסתמו, גם מהצד הזה וגם מהצד הזה. כל אחד מהם הוא שופר - אם הם ישתמשו בשופרות שלהם לגייס תעמולה נגד הממשלה, בצד השני המזרחי אם יקרה את אותו הדבר הם ינצחו ובגדול, ממש בגדול".
כשאומן אומר את דעתו, זה משנה משהו למישהו? זה משנה את דעתו של מישהו?
אשכנזי: "ברוב המקרים לא, אבל זה עוד קול. העניין הוא שבמחאה הזו אין קולות צפים - או שאתה בעד או שאתה נגד, זה לא בחירות - או שאתה שמרן או שאתה ליברל. אתה לא יכול שלא תהיה לך דעה, זה בלתי אפשרי ולא נכון. לכל אחד יש דעה, השאלה היא אם הוא מביע אותה או לא. יש לזה סוג של השפעה, עד כמה? כשיש הרבה אז זה משפיע. אז אם כל האומנים יתאגדו... אולי".
תחקיר: מעיין נוה ויעל יפה