אולפן מספר 1 באולפני הרצליה, זה שרגיל לארח מדי שבוע את סט הצילומים של "ארץ נהדרת", הפך הפעם לאולם אירועים. ה"כלה" היא התוכנית המצליחה שחוגגת 20 והאורחים הם כוכבי "ארץ נהדרת" - מכל העונות.
"קצת מוגזם כל הדבר הזה, עזוב אותך, זה לא אמיתי, זה פייק", טוען אלי פיניש – וטל פרידמן, שהיה שם לצד פיניש כשהתוכנית עלתה לאוויר, אומר: "רמת העניין פה גדולה, זה כמו מסיבת עיתונאים".
"מתלוננים שאני לא מגולח. אתה מבין? ראו אותי 20 שנה", אומר המנחה אייל קיציס מאחורי הקלעים. "הינה, אז יש משהו שונה". ודב נבון, שחזר אחרי שנים ארוכות, מודה: "איזו התרגשות. זה כמו לחזור לרחם". את עלמה זק הוא שואל: "זוכרת את הסטארט-אפ, את ההתחלה? כשישבנו במשרדים ולא הבנו מה אנחנו עושים ואז זה התפתח והפך למפלצת"
תוכנית הבידור הסטירית זכתה כמעט בכל פרס אפשרי - מפרס האקדמיה 8 פעמים ועד התואר המכובד של "אבירת איכות השלטון". אפילו נשיא ארה"ב לשעבר, ברק אובמה, הזכיר אותה בנאום שלו כאן בישראל - אבל יותר מהכול, היא הביאה לנו דמויות אייקוניות שקרעו אותנו מצחוק והכניסה ללקסיקון בדיחות שהפכו למטבעות לשון כמו "דברי חלש" ו"אין עבודה, אין שפה, קשה, קשה".
ולמקרה ששכחתם כמה זמן עבר הבן של אורנה בנאי, שנולד בעונה הראשונה, כבר התגייס. "אנחנו מ-1880 התחלנו", היא אומרת לדב נבון – ומיד שואלת אותו על הבריאות. "כולסטרול מאוד גבוה, הסוכר ירד. אני עושה הליכות אבל בורח לי שתן", ובנאי מאבחנת: "אתה צריך להיות פרזנטור של חיתולים".
שניהם היו בתוכנית עוד כשהאיפור היה רק מסקינג-טייפ על האף (לדמות של ג'ודי) ולא עבודה של שעות: "היית נעצרת ואומרת: 'הסלוטייפ ירד לי, תרימו את האף חזרה'", נזכר נבון ובנאי מאשרת: "הוא היה נופל הרבה וגם היה לי מסז'יסט צמוד לסחוס. פרידמן תמיד לא היה מוכן לשים את הפימה הזאת, כי הוא לא היה יכול... הוא, אתה יודע, נוירוטי, הוא אין לו עצבים. פעם אחת הוא הסכים לעשות את חנה לסלאו, וזה עף לו תוך כדי, הגוף שלו דחה את זה."
השחקנים עם הוותק לא עומדים בפרץ: הנוסטלגיה מציפה אותם והם מעלים זיכרונות מהמערכונים שהכי הצחיקו אותם – וגם אחד מהשני. "אתה יודע כמה אני מדבר עליך?", אומר פיניש לנבון, "אם יש מישהו שחסר בימי צילום זה אתה. הפאן נעלם, הלך, אין כלום – טכני".
כשהם נזכרים בהגעתם לתוכנית, יובל סמו טוען: "אין מה לעשות, במערכת הזאת נורא אוהבים נשים ומקבלים אותן באהבה. אני, הכניסה שלי הייתה בתוך אקווריום. אתם צוחקים, זה לא מצחיק" - וכך אכן קרה, כשגילם את עמי איילון.
בינתיים מתחיל גם הדור הצעיר להגיע לאירוע - אלה שבעצמם גדלו על התוכנית וכעבור שנים הצטרפו לנבחרת הוותיקה. "התחלתי את הצילומים בגיל תשע", מתבדחת גיה באר גורביץ', "הייתי ילדת אולפנים". אורי לייזרוביץ', גם הוא מהחדשים, תוהה: "יש עוד חדשים? אתם יודעים? כי כל שנה כזה מגיעים ופתאום נוספים... יש עוד חדשים? תמיר בר הוא הפרגית".
כשיצאתם לדרך ויצרתם את הדבר הזה שנקרא "ארץ נהדרת", דמיינת, היה לך מין חזון כזה שאחרי 20 שנה זה ייראה ככה?
"הייתה תקווה שזה מה שיהיה", עונה מולי שגב, העורך הראשי של התוכנית. "בנינו משהו שאפשר להרחיב אותו, לפתח אותו ולרענן אותו. הקאסט הראשוני היה קאסט של מפגשים בין אנשים מסוגים שונים של הומור שלא נפגשו אף פעם, כדי לייצר משהו חדש".
התחושה שלך, לראות את כל האירוע הזה?
"תראה, אנחנו ציניקנים מקצוענים, אבל זה קצת מרגש. אין מה לעשות. זה אגב דבר שאי אפשר לזייף - את הכימיה שאתם רואים באולפן, גם השחקנים הכי טובים לא יצליחו לזייף והם באמת באמת אוהבים אחד את השני".
הבנתי שיש שמועה על זה שאתם עומדים לעשות תמונת מחזור ביחד
"זה הרעיון המקורי", מודה אייל קיציס. "בסוף בסך הכול להעמיד את כולם, 24 אנשים אם אני לא טועה, לתמונה".
אני תוהה אם זו משימה בלתי אפשרית במקרה שלכם?
"כן, זה מאוד יפתיע אותי אם נצא מפה עם תמונה. מאוד. אני שואל את עצמי אבל, מי שוכב על הרצפה? נכון? תמיד יש... הייתי שם או את מריאנו או סמו לדעתי". לבסוף, כפי שעיניכם רואות, זה הצליח.
תחקיר: מאי פכט והדי זעירא