סיפור חייו: בגיל 73, אחרי קריירה תקשורתית מפוארת, החליט העיתונאי ניסים משעל לעזוב לרגע את כיסא המראיין ולהפוך למרואיין. "אני מאלה שחושבים שעיתונאים לא צריכים להיות הסיפור, אלא מספרי הסיפור. אבל הגיע איזשהו שלב בחיים שלי שקיבלתי החלטה מודעת לחשוף את סיפור חיי".
משעל עלה מעיראק בגיל צעיר עם אחיו שאול, אימא נזימה ואבא יחזקאל. הוא זוכר את ההתרגשות בדרך לבית החדש בעיר הקודש, ירושלים. משעל סיפר שבזמן שנסעו למעברה ראה אביו את השורה הראשונה של הצריפים ואמר להם, "תסתכלו, יש פה סוסים כמו בבגדאד, הינה האורוות". אחרי 200 מטרים המשאית נעצרה, ופקיד הסוכנות אמר להם, "עכשיו אתם יורדים פה" ואז אביו הבין שזה הבית שלו.
"אבא שלי הגיע בחליפה ועניבה, החלום עמד להתגשם. הוא עומד ולא רוצה להיכנס לצריף, רצה לברוח – ואז המשאית מסתובבת ומתחילה לנסוע, ואבא שלי צועק, 'אבל אנחנו לא סוסים, אנחנו לא סוסים'".
"אבא שלי הגיע בחליפה ועניבה, החלום עמד להתגשם. הוא עומד ולא רוצה להיכנס לצריף, רצה לברוח – ואז המשאית מסתובבת ומתחילה לנסוע, ואבא שלי צועק, 'אבל אנחנו לא סוסים, אנחנו לא סוסים'"
אימו של משעל תפסה פיקוד על המשפחה המתפוררת אחרי שאבא לא הפסיק להתאבל על מר גורלו – והצלקת של ניסים לא מרפה עד היום. "אבא שלי, מהיום שהוא נחת פה, הפך להיות מת מהלך. פעם אחת הלכתי איתו לפקיד האשכנזי של התעסוקה, שייתן עבודה ואבא שלי עומד בדלפק והוא צועק עליו, 'תלך, אמרתי לך כבר שאין עבודה'. צמרמורת. זה היה נורא".
כשהיה בן 10 נסגרה המעברה והוא עבר עם משפחתו לשיכון בבני ברק – שם ניסה מאוד להשתלב. הוא היה הילד המזרחי היחיד בבית הספר ובתנועת בני עקיבא הילדים לא קיבלו אותו. "ניסיתי להידמות לכולם ולדבר פחות בחי"ת ועי"ן. בראייה לאחור, לא יכולתי לעמוד לבד מול כל הלחץ החברתי העצום שסביבי, אני מתבייש".
לבסוף, מסע ההיטמעות הצליח - הוא התגייס לצנחנים, למד באוניברסיטה, עשה קורס כתבי חדשות והתקבל לרשות השידור. משעל שחזר את ימיו הראשונים בערוץ הראשון: "האליטה האשכנזית של רחביה אכלסה את חדר החדשות. פתאום מגיע בחור מוזר, גם מזרחי, אבל גם עם כיפה. זו מוטציה שלא הייתה ברורה להם. הייתי צריך להוכיח שאני מסוגל, שאני יכול".
בגיל 29 הוא התמנה לכתב הפוליטי. משעל מספר על הפעם הראשונה שהגיע למזנון הכנסת וראה את שר החוץ דאז, משה דיין. בביטחון וללא חשש, פנה לדיין והחל לדבר איתו. לאחר שיחה של כמה דקות, דיין העביר לו דף עם מספר הטלפון שלו וביקש ממשעל שייצור איתו קשר מאוחר יותר: "יצאתי החוצה, הסתכלתי ואמרתי, וואו, אני ניסים משעל ממעברת תלפיות, ישבתי עכשיו ליד משה דיין, והוא נתן לי את הטלפון שלו להתקשר אליו הביתה".
משעל ייזכר בעיקר בזכות הראיונות הפוליטיים הרבים שערך, שבהם לא הרפה עד שקיבל תשובות. לדבריו, ההישג הכי גדול בקריירה שלו הוא העימות בין בנימין נתניהו לאיציק מרדכי – אך זה גם קו פרשת המים ביחסים בין משעל לנתניהו. משעל כתב בספרו החדש שנתניהו הוא האחראי לזה שהתוכנית "משעל חם" ירדה משידור: "אני רק עושה אחת ועוד אחת. העובדה שלא אהבו אותי במשפחת נתניהו לא עזרה לי להמשיך".
העיתונאי סיפר על הרצון של משפחת נתניהו להשפיע על הריאיון שקיים עם נפתלי בנט לקראת הבחירות לכנסת ה-19: "חבר התקשר אליי ושאל אם אהיה מוכן לקבל שאלות משרה נתניהו. אמרתי בשמחה וקיבלתי פקס שבנט נכשל וכדאי לברר את היחסים שלו עם איילת שקד. אז הבנתי את עוצמת השנאה שיש בין בנט למשפחת נתניהו. שנאה שרודפת אותו עד היום הזה".
לפני כעשר שנים למשעל היה חום שלא ירד - לא עזרו הכדורים וה"שפעת" לא עברה. כשלא הייתה ברירה הוא נסע לחדר המיון ונשלח לבדיקת אולטרה-סאונד. "הטכנאית עשתה את הבדיקה, ובשקט הפסטורלי שיש בחדר הזה פתאום אני שומע צעקה, 'אויש!' בהתחלה לא הבנתי. אז אני אומר לה, 'את רואה משהו? היא לא עונה. היא אמרה לי, 'אני הולכת לקרוא לרופא'", שחזר משעל.
ברגע שהתגלה הסרטן האלים והנדיר בבטנו הוא עבר ניתוח מורכב וארוך להוצאת הגידול. למזלו, לא מצאו הרופאים גרורות. משעל סיפר שהחל בתהליך החלמה ארוך: "בגלל האופי של הגידול הזה שהוא לא ניתן לשליטה ולא יודעים עליו הרבה, אז הוא יכול לפרוץ בכל שעה, בכל יום. אני לא יודע מתי הוא יתקוף שוב, מתי הוא יפתיע".
כשפרצה הקורונה ומשעל הבין שהוא בקבוצת סיכון, הוא נסגר בחדר והתחיל לכתוב. לספר החדש שהוציא קוראים "שוליית הסנדלר" - העבודה הראשונה שהייתה לו כבר בכיתה ח', כשנאלץ לעזור בפרנסת הבית. הספר האוטוביוגרפי עובר על ימי המעברה ועד פרס סוקולוב, וגם על סיפורים ותובנות על המערכת הפוליטית של אז, וזו של היום: "בספר הזה בעצם לא עשיתי חשבון לכלום - לא לעצמי, לא לסביבה שלי, לא למשפחה שלי. תיעדתי את זה גם לדורות הבאים".