קוראים לי תומר שרון, תומש. הפרצוף שלי בטוח מוכר מאיפשהו, אני שחקן כבר 30 שנה, טלוויזיה, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה. מבחוץ זה נראה כאילו אני וחבריי עובדים במקצוע הכי זוהר ומתגמל בעולם - אז זהו שלא. החיים שלנו הם לא השקות, שטיחים אדומים או משכורות מנופחות. השבוע פרסמתי פוסט בפייסבוק בו תיארתי את מצבי הכלכלי ההולך ומחמיר. הופתעתי מעוצמת התגובה. מסתבר שבישראל של ימינו הודעה בחולשה נחשבת למעשה אמיץ - גם אם החולשה היא ברורה כשמש ומשותפת למיליוני אנשים.
לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לעמוד הפייסבוק של החדשות
למה? אולי כי האידאולוגיה החברתית של ההנהגה שלנו הפכה בעשורים האחרונים לאכזרית יותר ויותר. אולי כי היא פערה פערים בלתי נסבלים בין מי שיש לו למי שאין. אולי כי היא צירפה אנשים רבים למעגל העוני ורבים עוד יותר למעגל המועמדים לעוני. יחס המדינה לאזרחים בימי המשבר נגזר לחלוטין מהיחס שלה אליהם בימים רגילים. זו לא טעות - זו מדיניות. ישראל איננה מדינה חומלת, אין בה שותפות גורל אמיתית כפי שמנסים לצייר לנו. אין בה רשת ביטחון בסיסית שמדינה דמוקרטית אמורה להעניק, שמדינות שאנחנו נושאים עינינו אליהן אכן מעניקות.
הפקרתם אותנו. זנחתם אותנו. דמי האבטלה שאני קיבלתי אישית לא מספיקים אפילו לחצי משכר הדירה שלי. כמוני יש מאות אלפים, גם שכירים ועל עצמאיים בכלל אין שאלה. לי אישית עומד להיגמר הכסף עוד חודשיים. בלי לשבור את חסכונות הזקנה הצנועים שלי - אני אמצא את עצמי חסר בית. אני משלם ביטוח לאומי 30 שנה, גם בתור שכיר וגם בתור עצמאי. מה זה ביטוח? ביטוח זה מוסד שחוסך את כספך למקרה שיקרה אסון. אז האסון קרה - ואני רוצה את הכסף שלי.
הפרתם את החוזה בין המדינה לאזרחים. נהוג לומר פה: "זה לא עניין של ימין ושמאל". אבל המדיניות הביזיונית הזאת היא ימין כלכלי, ככה הוא נראה. ראש הממשלה, כשהוא מתפנה מלקושש לעצמו הקלות מס או תרומות ממיליארדרים אוהב לצטט את ז'בוטינסקי. אתם זוכרים את חמשת המ"מים הידועים? מזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. אז עוד חודש, חודשיים, שלושה חלק מאיתנו לא יוכלו להשיג את השניים הראשונים, המלבוש יהיה מותרות, המורה יהיה בזום ולגבי המרפא - ישראל זוכרת מצוין את המלצתו של שר הבריאות הקודם על יכולות הריפוי של המשיח.
אז כן, אנחנו חלשים, כולנו, אנחנו לפני קריסה. בקרוב אנשים יצאו לרחובות, לא כדי להפגין, הם יצאו כדי לגנוב. כשאין אוכל לילדים שלך אתה עושה מה שצריך כדי שיהיה. ובמדינה שבזה לחולשה, שמאשימה את החלש בחולשתו ואת העני בעוניו, מדינה שבה המנהיג אומר לאישה שהצביעה עבורו, כשהיא זועקת את המצוקה שלה, שהיא משעממת אותו, במדינה כזאת לא מספיק להודות בחולשה, צריך לצרוח אותה.
לאור מצבם של האומנים, הצטרף תומר שרון לפעילות של קרן גיוס המונים שהוקמה על ידי ארגון שח"ם ובנק הפועלים בכדיי לסייע לענף התרבות ובפרט לסייע לאמנים שנמצאים במצב כלכלי קשה.