בתיכון "עתיד" על שם עמנואל מורנו שבלוד קיבלו השבוע התלמידים את המורה איתן, שחזר אחרי 4 חודשים של לחימה. התלמידים הנרגשים התעטפו בדגלי ישראל, וחיבקו אותו כבר בשער הכניסה תוך כדי שהם צועקים לעברו קריאות עידוד. "התפקיד שלנו זה להיות הכי טובים", אמר איתן לקהל התלמידים, ש-7 מתוך 35 המורים שלהם גויסו למילואים.
"בנוסף למגויסים יש לנו 21 מורים שהקרבה הראשונה שלהם מגויסת", סיפרה שיר מעודד, סגנית מנהלת בית הספר. "מדובר כמובן על בעלים של מורות, אבל גם אחים וילדים שלהן. בבית הספר ניכרת העזרה ההדדית, בין אם זה לשלוח אוכל לבתים או לשמור על הילדים אחד של השני - כולם תורמים את חלקם".
יוסי כחלון, מחנך כיתה ט' בתיכון, נפצע ומעביר ימים אלו בשיקום בבית לוינשטיין, וגם משם - הוא אינו מוותר על תלמידיו ועולה לשיעורים דרך הזום ממיטתו. "עברתי כאן תקופה לא פשוטה, התחלתי אותה על מיטה, עברתי לכיסא ועכשיו על קביים", אומר. כשאחד התלמידים שאל אותו מתי הוא צפוי לחזור, ענה בקול נרגש: "אני כולי תקווה שזה יקרה כמה שיותר מהר, אתם נותנים המון כוח, אתם שותפים אמיתיים ואתם חסרים לי מאוד, באמת".
מוריה חלילי, מורה בתיכון, מתמודדת גם היא עם המצב הלא פשוט שהביאה איתה המלחמה - בעלה מגויס ואחד משני אחיה שגויסו גם כן, נפצע בלחימה. "אחד מהאחים שלי מ"מ בנח"ל, השני נפצע בתור מ"מ ביסל"ח גולני, הוא בדיוק עבר עוד ניתוח ראש", היא מספרת. על המעבר החד בין הדאגה לאחיה לרגע שבו היא צריכה להיכנס לכיתה היא אומרת: "זה לדעת שאתה מנגב את הדמעות בלילה כי אתה צריך לקום לזירה של הילדים שלך האישיים. לפעמים זה גם לנגב את הדמעות באוטו ולהיכנס לבית הספר".