כשהגענו לצלם את מסיבת ההפתעה של הגננת רונית זמיר - מצאנו אותה כבר שם, היא הקדימה בשעה למסיבת ההפתעה של עצמה. אלא שאז הבנו שגילו לה - הסייעת חשבה שהיא לא תעמוד בהתרגשות הגדולה. כששאלנו את רונית את מי היא זוכרת מבין כל הנוכחים, היא ענתה: "את כולם".
אלא שנדמה שההפוך הוא הנכון - כולם זוכרים את רונית. "כשנכנס ילד, קודם כול הילד. הילדים הם אהבת חייה. היא גננת משכמה ומעלה", מספר אהרון אלה, אב וסב לילדים בגן של רונית.
כשהיא נשאלת על התקופה הארוכה בה עבדה כגננת, היא מספרת: "יש כאן 40 שנה של עשייה שאני מאוד מאוד מחוברת אליה והגן הפך להיות כמו בית, אז אני מרגישה שהפרידה ממנו קשה לי. הסוף קרב וזה קשה לי מאוד".
היא מסתובבת בין ילדים שהיו אצלה בגן בעבר, ובין קולגות וגננות שהדריכה לאורך השנים, וניכר שהיא מרוגשת מאוד. "על כמה ילדים וילדות השפעת ועל כל זה כולנו באנו לומר לך - תודה", מבקשים הורי הילדים לומר לה. "להיות במעמד גם של הורה וגם של סבא, לראות את הילדים רצים לגן - זה מסמן הכול". ולצד הברכות הרבות, יש גם מי שמסרבים להיפרד: "לא רוצה להיפרד, אני אשמח מאוד לראות גם את הנינים שלי בגן, אם הייתי יכול. זה יכול היה להיות הכיף הכי גדול".
בשנה הבאה יחסרו מאות גננות, רבות החליטו השנה לעזוב. לא פשוט לעבוד עם 35 ילדים לגן, לא פשוט לשרוד 40 שנה. החיבוק הזה שקיבלה רונית מהמוני האנשים שהגיעו להיפרד, הופך לנדיר יותר ויותר.