טראמפ במהלך הקמפיין (צילום: רויטרס)
טראמפ. הצבעת מחאה | צילום: רויטרס

דונלד טראמפ הפתיע את כולם וזכה בבחירות לנשיאות ארצות הברית. הוא פנה אל המעמד הבינוני הנמוך, אל האנשים שחשים שהמערכת הקיימת אינה נותנת מענה לצרכיהם ולמצוקותיהם, בעת שהם רואים שכבה של אנשים שמתעשרים וצוברים ממון ונכסים. התופעה של ההצבעה לטראמפ נובעת מאותו תסכול ואכזבה מהמערכת - אותו מקום שהצמיח את ההצבעה לסנדרס בפריימריז במפלגה הדמוקרטית, שגרם לבריטים להצביע בעד הברקזיט ושגורמת לעלייתה של מארין לה פן בצרפת. אלה הצבעות מחאה נגד המערכת ונגד השיטה הדמוקרטית המערבית, והן בהחלט מעמידים אותה בסכנה.

לעדכונים נוספים ושליחת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק

הגברים הלבנים שאינם משכילים, חסרי העבודה הקבועה ואלו החיים בלב ארצות הברית, חשו שהמגרים ההיספנים והאזרחים השחורים, בעידודו של הממסד, "גונבים להם את אמריקה". דונלד טראמפ זיהה את המצוקה הזו ואת הכעס הזה המופנה אל הממסד ובשילוב של מיומנות תקשורתית מרשימה ניצל את מצוקות מעמד הביניים הנמוך להשגת המשרה הנחשקת: נשיא ארצות הברית.

קלינטון הייתה מועמדת חלשה כי היא סימלה ומסמלת המשכיות, של ממשל אובמה ושל הממסד הפדרלי. מאז מלחמת העולם השנייה לא קרה שהנשיא הנבחר הגיע מאותה מפלגה של זה היוצא (מלבד ב-1988). זאת ועוד: כל הנשיאים שנבחרו ביססו את מערכת הבחירות שלהם על ביקורת נוקבת נגד הממסד הבירוקרטי, והבטיחו להיאבק בו ולשנות אותו. כמובן שאת ההבטחה הזו קיימו באותה מידה בה קיימו את ההבטחה להעתיק את שגרירות ארה"ב בישראל לירושלים - אבל זה קרה אחרי שכבר נבחרו.

ד"ר וייצמן (צילום: אורן שלו)
ד"ר וייצמן | צילום: אורן שלו

אולם קלינטון לא יכלה לעשות אפילו את זה: איך תוכל להבנות קמפיין מבוסס ביקורת על הממסד הוושינגטוני כשהיא עצמה מגלמת אותו? היא התגוררה בבית הלבן; היא הייתה סנאטורית; היא הייתה מזכירת המדינה - אין יותר "וושינגטון" ממנה. טראמפ לא היסס להשתמש בכך נגדה, שכן מרבית הציבור האמריקני מעיד כי הוא אינו מרוצה מהממסד הפדרלי, כפי שעלה מסקר של רשת MSNBC.

ומה הבעיה? התופעה הזו - תופעת טראמפ/סנדרס/ברקזיט/לה-פן - מסכנת את עצם קיומה של הדמוקרטיה המערבית כפי שאנחנו מכירים אותה. עמוד השדרה הנושא את הדמוקרטיה המערבית הוא מעמד ביניים חזק. בלעדיו אנחנו צפויים לראות יותר ויותר משטרים בדמותם של פוטין וארדואן, המובילים לחיסולה של הדמוקרטיה. הפרדוקס הוא שמי שסובל מכך יותר מכל הן בדיוק אותן שכבות ביניים נמוכות, אבל כשזה יקרה זה יהיה כבר מאוחר מדי.

הכותב הינו מרצה וחוקר בבית ספר לאודר לממשל, דיפלומטיה ואסטרטגיה, המרכז הבינתחומי הרצליה.