"מה? כבר שנה?". איינשטיין (צילום: לע"מ, סער יעקב)
"מה? כבר שנה?". איינשטיין | צילום: לע"מ, סער יעקב

מה? כבר שנה? מבחינתי האישית זה עוד יום שהטלפון לא מצלצל. אני מבין, זו שנה, וזו שנה של געגוע ומחסור יומיומי. עדיין קשה לעכל שאריק לא איתנו. הוא חסר למשפחתו בוודאי, וגם לאוהביו, ויש רבים כאלה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

ב-20 השנים האחרונות התנהלו בינינו שיחות אינסופיות בשעות משוגעות על כל עניין שבעולם. אמרו על אריק איינשטיין שהוא מסתגר ונעלם, מבחינתי ממש לא. האיש שאני זוכר, ואיך אפשר שלא, היה מעודכן בכל, התעניין בכל דבר וידע הכל. אני מאמין שהוא חסר לכולנו.

איש כל כך יפה, עדין, שהיה עונג לדבר איתו בכל פעם שרק התאפשר. היו לנו שיחות יומיומיות - שלוש, ארבע, חמש פעמים ביום. והשבוע, כשהפועל תל אביב ניצחו 2:3 את הפועל באר שבע בתוספת זמן, הסתכלתי על הטלפון. בדרך כלל במצבים כאלו הוא היה מצלצל. הפעם הטלפון נדם. אני רק מפנטז מה הוא היה אומר. אני כמעט שומע: "אוי אוי אוי, למה הם צריכים להרוג אותנו ככה, אתה יודע אני כבר לא איש צעיר, אני לא עומד במתח הזה, למה אי אפשר פשוט לנצח וזהו".

הטלפון לא מצלצל, ואריק איננו. יש לי במערכת החדשות צילום גדול שלו שאוהדי הפועל הביאו לי, ואני מתבונן בו מדי פעם. אני חושב עליו מדי יום וכל מחשבה עולה עם חיוך גדול, כי לדבר עם אריק היה תענוג צרוף. דיברנו שנים על הכל: אקטואליה, פוליטיקה, מוסר ציבורי, על חברה שהלכה לאיבוד בעיניו, דיברנו אפילו על מה שסימה בישלה. זה הפך לאט לאט למרכיב קבוע בסדר היום הלא צפוי שלי.

רוני דניאל: "לא חוזר בי ברבע מילה". צפו (צילום: חדשות 2)
"אני מתבונן בו מדי פעם". רוני דניאל | צילום: חדשות 2

לא אהבתי את הביטוי: "אריק איינשטיין הסתגר". הוא ממש לא הסתגר. הוא פשוט בחר לחיות בדרכו, בבית הפרטי עם התה והלימון והספרים הישנים, שבשנים האחרונות התקשה כבר לקרוא. אבל הוא ידע הכל.

פגשתי במסלול חיי לא מעט אנשים, אבל אריק איינשטיין היה משהו מיוחד ואחר, וכל כך נקי. הוא היה לעתים מרים אליי טלפון אם תפס אותי בשגיאה בעברית. פעם הוא אמר לי: "עד היום אני כועס על עצמי על שהעזתי לשנות מילה בשיר של חיים נחמן ביאליק ב'הכנסיני תחת כנפך'". אריק שר 'קֵן-תְּפִלּוֹתַי' אף על פי שביאליק כתב 'קַן-תְּפִלּוֹתַי'. "פחדתי שלא יבינו מה זאת אומרת", הוא הסביר לי אז, "אז שרתי קֵן, עד היום אני מתייסר שבחוצפתי העזתי לשנות". זה אריק.

הוא גם לא היה שותף לתרבות העכשווית, כלומר לפייסבוק ולשאר הרשתות החברתיות. גם טלפון סלולרי לא היה לו. אהבתי אותו על זה ואני פשוט מתגעגע לאיש היפה הזה. אמשיך לזכור אותו תמיד בחיוך גדול, כי זה היה פשוט תענוג לדבר עם אריק. ועכשיו הטלפון שלי לא מצלצל.