המתקפה האמריקנית הבוטה נגד נתניהו היא תולדה של היחס הטעון ממילא של הנשיא אובמה כלפי ראש הממשלה. למתח הזה תוסיפו משברים מדיניים נוספים, כדוגמת הכישלון המחפיר של ג'ון קרי בהתנעת השיחות בין הישראלים לפלסטינים והעימות האחרון בעזה, והרי לכם התחושה שאובמה – חתן פרס נובל לשלום – אינו מסוגל באמת לעשות משהו כדי לקדם את השלום במזרח התיכון.
הצטרפו לעמוד הפייסבוק של אודי סגל
בהקשר הזה בדיוק נכנס נתניהו, כמי שלא מסייע לממשל האמריקני בזירה הזו ולא מספק את צרכיו הטקטיים. תדמיתו של נתניהו כמי שאינו שותף אמיתי לקידום המהלכים שתורמים ליציבות וליכולת התמרון של ארה"ב במזרח התיכון, הייתה המרכיב האחרון במתכון הבטוח לפיצוץ אסטרטגי בין שתי בנות הברית על מנהיגיהן, אך מכאן עולה כעת השאלה האם נתניהו היה ראוי לגידופים שהוטחו בו על ידי אותו בכיר בבית הלבן?
"זעם ותסכול אינם תכנית עבודה"
גם אם נתניהו אכן קיבל את שהגיע לו, מדובר במהלך עלוב ונפסד שמחיר נזקיו עולה על תועלתו. ניתן להבין את הכעס שחשים בארה"ב כלפי ראש הממשלה, ואפשרי כי לקראת הבחירות בקונגרס חשו האמריקנים שנתניהו מתערב להם בעניינים וביקשו להחזיר לו כגמולו. עם זאת, לא ברור איך מהלך שכזה מצד הבית הלבן אמור לסייע לצדדים ולהוביל את נתניהו לפעולה.
זעם, כעס ותסכול הם אינם תכנית עבודה, ולפיכך האמירות האחרונות כלפי נתניהו - לרבות הצגתו כפחדן, אטום ולוקה באספרגר - גם אם מספקות סוג של ונטילציה ומסבות סיפוק רגעי למישהו בבית הלבן, לא ישכנעו את נתניהו לפרגמטיות מול המהלכים האמריקנים.
ייתכן שהמתקפה החריפה על נתניהו משקפת בדיוק את הייאוש המוחלט שחשים אנשי ממשל אובמה מנתניהו. "הוא לא שותף לשום דבר", אומרים בכירים אמריקנים, ואז מתירים את הרסן. ואם אין עם מי לעבוד – אין על מי לשמור.
שום דבר מזה כמובן לא יועיל ליחסים בין ירושלים לוושינגטון, לא יעזור לנתניהו בבחירות בישראל וגם לא יסייע לנשיא אובמה בבחירות הקרובות שלו בקונגרס, למרות שבימים הקרובים ודאי כבר נראה מהלכים אמריקנים לסיוג הביקורת הבוטה הזו.