התשובה היחידה למאמץ האירני להציב משגרים וטילים על אדמת עירק תהיה בסופו של דבר רק באמצעות החלטה נחושה של הממשלה בבגדד לעצור את הזחילה הזו. אלא שהממשלה בבגדד חלשה ומפוררת, גורמים פרו-אירניים ממלאים בה תפקיד מרכזי - והמדינה כולה שטופה בהפגנות במחאה על רמת השירותים הירודה - והפילוגים בתוך המפלגות היריבות רק הולכים ומחריפים.
ארה"ב מצליחה עד כה למנוע את הפיכתה של עירק למדינת חסות אירנית, הנשלטת בידי המיליציות השיעיות ובראשן "בדר" המחקה את הדגל של חיזבאללה בלבנון, אולם אין לאמריקנים הכוח וגם לא מדיניות ברורה להתערב בעירק - מעבר לשמירה על נוכחות צבאית אמריקנית צנועה בעיקר בבסיס חיל האוויר עין אל-אסד.
האמריקנים חוששים מפני הנחיה שתינתן מטהרן למיליציות שיעיות למיניהן לחזור לפגע בחיילים אמריקנים. במצב הדברים הזה, פועל ראש גיס אל-קודס, הגנרל קאסם סולימאני, לעשות בעירק מה שקשה לו לעשות בסוריה, כפי שתכנן מתחילה.
הבסיסים בהם הוצבו הטילים - לא נבחרו במקרה
לפי הדיווחים המקוטעים מן המחוזות האלה, שהוכחשו בחצי פה על ידי גורמים עירקיים, הותקף בעבר בסיס של המיליציות השיעיות ליד אלבו כמאל שבמחוז אל ענבאר. ב-19 ביולי הותקף מאגר טילים שהוחזקו בידי המיליציות השיעיות באמרלי שבמחוז סלאח א-דין וביום שישי האחרון, הותקף מחנה אבו-מונתזר אל מוחמדאווי במחוז דיאלה.
מחנה זה נודע במשך שנים כמחנה אשרף - ובו הציב סדאם את אנשי ארגון האופוזיציה האירני המוג'אהדין ח'לק - עד לסילוקם עם נפילת המשטר הקודם. בכל המקרים, אין המדווחים מהשטח יודעים לומר כיצד בוצעו ההתקפות, אילו מטוסים הופעלו ואילו טילים שיגרו.
מרחב חדש-ישן שישראל לא פעלה בו שנים
יהיו התקיפות מוצלחות ככל שיהיו, ספק אם יוכלו לבדן לעצור את ההתחפרות האירנית, שעל כן התקווה היא שההתפתחות הזו תדרבן את הפוליטיקאים בבגדד לתבוע משלטונות טהרן לחדול - כדי לא לסבך את עירק במלחמה לא לה. הסיכוי שכך יקרה, ובתקיפות הנדרשת - איננו גבוה.