אחת הסוגיות העיקריות שהעסיקו את ישראל במערכות הצבאיות שלה היא סוגיית הלגיטימציה הבינלאומית. במהלך מבצע "צוק איתן" נשמעו שוב ושוב בישראל טענות על כך שהסיקור בתקשורת העולמית מוטה נגד ישראל ובעד הפלסטינים. במאמר יוצא דופן לאתר Tablet חושף מתי פרידמן, כתב לשעבר בסוכנות הידיעות AP, את מה שהוא מכנה "החטא של התקשורת הזרה" בנוגע לאופן הסיקור של ישראל - חטא שהגיע לדבריו לשיא חדש בסיקור המבצע האחרון בעזה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
"בקיץ האחרון לא דיברנו כמעט על שום דבר אחר מלבד ישראל ועזה", הוא אומר. "אנשים רבים נהרגו, רובם פלסטינים, כולל הרבה מאוד חפים מפשע. הלוואי שהייתי יכול להגיד שהמוות שלהם או של החיילים הישראלים מציין נקודת מפנה, אבל זה לא כך. לא מדובר בסבב האלימות הראשון של מדינות ערב נגד ישראל וגם לא באחרון, אבל החשיבות בעימות האחרון היא לא במלחמה עצמה אלא בדרך הסיקור של המאבק הזה בחו"ל. אני מזהה התעוררות מחודשת של דפוס ישן, של מחשבה מעוותת שמגיעה מהשוליים אל הזרם המרכזי של השיח העיתונאי".
"מדובר בדעות שנכתבות על ידי אנשים משכילים ומכובדים בתעשיית החדשות הבינלאומית; אנשים הגונים שרבים בהם הם חבריי לשעבר", אומר פרידמן. "את המפתח להבנת טבעה המוזר של תגובת העולם ניתן למצוא בדרך הפעולה של הפעולה של העיתונאים. מדובר בתקלה ספציפית חמורה, שראשיתה בבעלי המקצוע הפועלים מישראל".
"אין ניתוח אמיתי של הפלסטינים"
פרידמן מתגורר בישראל מאז 1995. בשנים 2006-2011 היה פרידמן כותב ועורך במטה הירושלמי של סוכנות הידיעות AP - אחת משתי ספקיות החדשות הגדולות בעולם. בזמן עבודתו בסוכנות, היה אחד מ-40 עובדים שמסקרים את ישראל והרשות הפלסטינית. מדובר בצוות גדול יותר מהצוות של AP בסין, רוסיה, הודו, או מכל 50 מדינות אפריקה שנמצאות דרומית לסהרה גם יחד.
"בכל שנת 2013 גבה הסכסוך הישראלי-פלסטיני את חייהם של 42 בני אדם - בערך שיעור הרצח החודשי בשיקגו", הוא אומר. "ירושלים ידועה כעיר של קונפליקט, אבל יש בה פחות מקרי מוות אלימים לנפש מאלו שהתרחשו בשנה שעברה בפורטלנד או באורגון. בכל זאת ארגוני החדשות החליטו שהסכסוך הזה חשוב יותר מאשר, למשל, 1,600 נשים שנרצחו בפקיסטן בשנה שעברה, 190 אלף הרוגים במלחמת האזרחים בסוריה, המחיקה המתמשכת של טיבט על ידי סין, הקטל בקונגו או ברפובליקה של מרכז אפריקה ומלחמות הסמים במקסיקו (שגבו את חייהם של 60 אלף בני אדם ב-2006-2012)".
"אם אתם עוקבים אחרי הסיכוי בתקשורת העולמית, לא תוכלו למצוא כמעט שום ניתוח אמיתי של החברה הפלסטינית, פרופילים של קבוצות פלסטיניות חמושות או חקירה אמיתית של הממשל הפלסטיני", הוא אומר. "הפלסטינים לא נלקחים ברצינות כסוכנים של סיפורים משלהם. המערב החליט כי הפלסטינים רוצים מדינה לצד ישראל, אם כי מי שבילה זמן עם פלסטינים בפועל מבין שהדברים הם מסובכים יותר".
"חמאס מאיימים על עיתונאים"
לדברי פרידמן, פלסטינים רבים מוטרדים מהשחיתות בתוך שלטון הרשות הפלסטינית. "פעם אחת הצעתי מאמר בנושא, והיוזמה נבלמה על ידי הלשכה הפלסטינית", אמר. "יש גם שחיתות ישראלית, וכיסינו אותה בהרחבה. פעולותיה של ישראל מנותחות וסופגות ביקורת וכל פגם בחברה הישראלית מסוקר באגרסיביות". לדבריו, בסוכנות הידיעות לא מתייחסים לאמנת חמאס, שקוראת להשמדת ישראל ולרצח יהודים. "גם כשחמאס ניצח בבחירות, העמדות שלו לא דווחו".
במהלך המבצע טענו עיתונאים שונים שאנשי חמאס מאיימים עליהם. "כל עיתונאי שעבד כאן יודע שההפחדה אמיתית", הוא אומר. "במהלך הלחימה בעזה ב-2008-2009, נמחקו פרטים על לוחמי חמאס שהיו לבושים כאזרחים ונספרו כאזרחים, וזאת בעקבות איום על כתבינו בעזה. המדיניות שהייתה ונותרה היא לא להודיע לקוראים שמדובר בסיפור מצונזר, אלא אם מדובר בצנזורה ישראלית".
פרידמן אומר כי העיתונאים הזרים ברצועת עזה מאמינים כי מהות העבודה שלהם היא תיאור התוקפנות הישראלית. "רבים מהכתבים לא דוברים את השפה ויש להם מושג רופף בלבד על מה שקורה. המתינות הישראלית, הנכונות לשלום, אלה בדרך כלל לא מגיעים לכותרות".
"יהודים הופכים לסמל הרוע"
"האזור הזה הוא הר געש והאסלאם הרדיקלי הוא הלבה. ישראל היא כפר זעיר במורדות הר הגעש", אומר פרידמן. "חמאס הוא הנציג המקומי של האסלאם הרדיקלי, שמוקדש בגלוי לחיסול המיעוט היהודי בישראל. מיעוטים נוספים במזרח התיכון נמצאים תחת לחץ כבד ורק החמושים והמאורגנים, שיכולים להילחם בחזרה, שורדים, כמו במקרה של היהודים. ישראל מסוקרת כאילו אין לה דבר עם אירועים סמוכים, מכיוון שישראל של העיתונות הבינלאומית אינה קיימת באותו יקום גיאוגרפי ופוליטי כמו עירק, סוריה או מצרים".
"כאשר האנשים שאחראים להסביר את העולם לעולם - עיתונאים - מסקרים את מלחמת היהודים, הם אומרים, בין אם בכוונה ובין אם לא, שהיהודים הם האנשים הגרועים ביותר על פני כדור הארץ", אומר פרידמן. "היהודים הם סמל של הרוע שאנשים מתורבתים לומדים לתעב מגיל צעיר. כך הופך סיקור עיתונאי בינלאומי למחזה מוסר בכיכובו של נבל מוכר".
"חלק מכם אולי זוכרים שבריטניה לקחה חלק בפלישה לעירק ב-2003 - פעולה שגבתה את חייהם של פי שלושה יותר הרוגים מאלו שמתו אי פעם בסכסוך הישראלי-פלסטיני", מציין פרידמן. "בבריטניה מפגינים בזעם ומגנים את המיליטריזם היהודי. אנשים לבנים בלונדון ובפריז, שהוריהם תמכו לא מזמן באנשים חשוכים שניהלו מחדרי ישיבות קולוניות מרוחקות, מגנים את ה'קולוניאליזם היהודי'".
"מדינה קטנה בחלק מפחיד של העולם"
"כתבים רוסים מגנים את הברוטליות של ישראל, כתבים בלגים מגנים את יחסה של ישראל לאפריקנים", הוא אומר. "כשישראל פתחה שירות הסעות לעובדים פלסטינים בגדה המערבית לפני מספר שנים, צרכני חדשות אמריקנים קראו על 'הפרדה באוטובוסים'. ישנם אנשים רבים באירופה שנהנים לשמוע שהיהודים מואשמים ברצח עם".
למי אכפת אם העולם מקבל הסיפור ישראל שגויה? הבנה מה שקרה בעזה בקיץ הזה דורשת הבנה במהלכי החיזבאללה בלבנון, העלייה של לוחמי הג'יהאד הסונים בעיראק ובסוריה, והזרועות הארוכות של איראן. צריך להבין מדוע מדינות כמו מצרים וערב הסעודית עכשיו רואות את עצמם כקרובות יותר לישראל מאשר לחמאס. מעל לכל, זה מחייב אותנו להבין מה שברור לכמעט כולם במזרח התיכון: הכוח העולה בחלק מהעולם שלנו הוא לא דמוקרטיה או מודרנית. זה זרם איסלאם קיצוני שלובש צורות שונות ולפעמים סותרות, אבל מוכן להפעיל אלימות קשה במסע כדי להפעיל שליטה ולהתעמת עם המערב. מי שמבין את העובדה הזו מסוגל להסתכל סביב ולחבר את הנקודות.
"ישראל היא לא רעיון, סמל של טוב או רע, או השקפה ליברלית שאפשר לדון בה בזמן ארוחת הערב", הוא אומר. "זו מדינה קטנה בחלק מפחיד של העולם. ישראל אינה אחד מהסיפורים החשובים בעולם ואפילו לא במזרח התיכון, אבל רבים במערב מעדיפים לנתח את הכישלונות המוסריים של היהודים. הם עשויים לשכנע את עצמם שהיהודים הם הבעיה, שהיהודים אשמים, אבל מדובר בעיתונאים שעסוקים בפנטזיות האלה על חשבון האמינות שלהם".