"לבנו יישבר אם תעזבו, זו לא תהיה פרידה זמנית, אלא גירושים מכוערים" - כך פנה אתמול ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון בתחנונים לאזרחי סקוטלנד בקריאה נרגשת. נזרום עם המטאפורה של קמרון: נכון שמדובר במדינות, במסורת של מאות שנים, בתהליכים עולמיים, אבל בסופו של דבר זו בסך הכול זוגיות במשבר.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אנגליה וסקוטלנד נפגשו מזמן, הן היו שכנות. אנגליה באה עם החליפה והכובע, סקוטלנד תמיד הייתה בקטע של חצאיות. והיא לבשה אותן בבית כממלכה עצמאית במשך 900 שנה! אבל תמיד היה שם מתח באוויר, עקיצות הדדיות, הרי יש ביניהן לא מעט מן המשותף. בשנת 1707 המשחק המקדים הארוך הסתיים באיחוד מרגש. (רק אל תאשימו אותי בשוביניזם, באדינבורו שממנה אני כותב עכשיו, מתארים חלק מהסקוטים ככה בדיוק את היחסים האלה).
עיניה של סקוטלנד נצצו: "אני, בזוגיות עם אנגליה הגדולה, מי היה מאמין". ואנגליה גם היא הרימה את ראשה מלא הגאווה: "הנה עוד אחת נפלה לרגלי". כמו בכל זוגיות, גם כאן ההתחלה הייתה מלאת התרגשות, אנגליה החמיאה לסקוטלנד, פתחה את דלת המכונית, שילמה על ארוחות הערב. הזמן עבר והשגרה החלה לשקוע, אנגליה המשיכה להשקיע כסף אומנם, אבל התחילה גם לראות בסקוטלנד קצת מובנת מאליה. משאבי טבע הוצאו מסקוטלנד, מפעלים מזהמים הוכנסו בתקופת המהפכה התעשייתית, אנגליה המשיכה לצמוח ודאגה להשאיר את סקוטלנד אי שם למטה. מידי פעם לזרוק עוד מחמאה או לשלוח זר פרחים, אבל להזכיר גם שמערכת היחסים הזו היא הדבר הטוב ביותר שקרה לסקוטים.
אלא מה, סקוטלנד הלכה והתפכחה, הסתכלה קצת מסביב, הבינה שהיא יותר טובה ממה שאנגליה מנסה לצייר. היא חכמה, יפה, יש לה תעשיות, משאבי טבע רבים, עם מייק-אובר קטן לכמה חוקים היא יכולה אפילו להיות במצב מצוין. אז יום אחד היא קמה ואמרה לאנגליה שהדברים השתנו, שהניצול הזה לא מקובל עליה יותר, שהיא יותר טובה ורוצה לבד. אנגליה נכנסה ללחץ: נכון במשך שנים שכנעה את כולם שהיא עושה לסקוטלנד טובה, אבל אולי זה בעצם הפוך? אולי אנגליה היא בעצם זו שהרוויחה מהזוגיות?
אז אנגליה התחילה ללחוץ, להתחנף, להסביר, קצת לאיים, ובעיקר להבטיח: "אם תישארי אתייחס אלייך אחרת, אתן לך יותר, לא אקח אותך כמובנת מאליה". זה עובד חלקית, סקוטלנד רוצה מצד אחד להאמין שעכשיו יהיה טוב יותר, אבל מצד שני יש בה מין קול ורדה רזיאל ז'קונטי כזה שהלך והתחזק, "תזרקי אותו, את לא צריכה אותו".
ביום חמישי סקוטלנד תחליט מה לעשות עם הזוגיות הזו שלה. וכמו בכל זוגיות, לא משנה מה יוחלט, בהתחלה יהיה קצת מוזר, טיפה מביך, מורידים את הראש אם במקרה נתקלים זה בזה ברחוב. אבל זה יעבור - האינטרסים המשותפים עוד יהיו שם, והצמד הזה יצטרך ללמוד להסתדר. מה שבטוח, שני בני הזוג במקרה הזה, אוהבים גם לחגוג וגם להטביע את יגונם בפאב הסמוך. ההגנאובר של יום שישי בבוקר כבר כתוב על הקיר.