מעמד מסיבת העיתונאים שבו ניצב אתמול (רביעי) נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ליד מלך ירדן, עבדאללה השני, לא החמיא לנשיא האמריקני, בלשון המעטה. לפחות בכל הקשור ליכולת הביטוי ושליטתו במדיניות החוץ שלו עצמו.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
הייתה זו הפעם הראשונה שבה התייחס הנשיא פומבית לטבח הכימי שביצע לפי כל הסימנים בשאר אסד בבני עמו באידליב. הוא ענה לשאלות ואף סיפק כמה כותרות לרגע. השימוש בנשק הכימי "חצה הרבה הרבה קווים מבחינתי", אמר טראמפ כשנשאל אם גם מבחינתו מדובר בחצייה של קו אדום. "לא ניתן לסבול מתקפות נפשעות כאלה", "היחס שלי לסוריה ולאסד השתנה".
כשנשאל איך בכוונתו לפעול, השיב: "עוד תראו". הוא נראה נסער. אלא שמעבר לכותרות הבודדות, מי שהקשיב לדברים כולם ראה נשיא מבולבל שהפגין חוסר שליטה מדאיג בפרטים. הוא לא פסק מלהאשים את קודמו בתפקיד, ברק אובמה, בכך שהוריש לו "עולם מבולגן", ומיד הוסיף גם "כלכלה הרוסה" בבית.
חזרה על סיסמאות בחירות נבובות
הוא נע בהתייחסותו בין המלחמה בסוריה וחילוקי הדעות עם סין בעניין צפון קוריאה, בלי שהצליח לחבר את המשפטים באופן הגיוני. כשנשאל על הכוחות האירנים שפועלים בסוריה, שב לתקוף את הסכם הגרעין שחתם אובמה יחד עם שאר המעצמות מול אירן. טראמפ נשמע כמי שכלל לא יודע שיש נוכחות אירנית משמעותית בסוריה. מבחינתו, אירן היא מילת מפתח שבה תוקפים את עסקת הגרעין.
כשהמלך עבדאללה קשר בין הסכסוך הבלתי נפתר בין ישראל לפלסטינים לבין צרות האזור כולו, הוא לא ידע להגיב (מעניין מה יאמרו על זה מוחאי הכפיים בישראל שלא חסכו במילות גנאי נגד אובמה וקרי בכל הזדמנות שנקרתה בדרכם). בכלל, הוא חזר שוב על סיסמאות הבחירות הנבובות שלו, כאילו הוא עומד מול קהל אוהד באצטדיון ספורט מלא תומכים, ולא עם ראש מדינה זרה מול עיתונאים בקיאים על מדשאת הבית הלבן. לי הוא גרם להתכווץ במקומי באי נוחות, במבוכה, בפחד.
פרשנים ימנים בארצות הברית מנסים לשכנע שמתקפת הגזים המחרידה באידליב היא רגע מכונן עבור הנשיא טראמפ, רגע שבו יהיה עליו להוכיח את כוונותיו ויכולותיו. נזכרתי בימיו הראשונים של הנשיא ביל קלינטון בבית הלבן. לקלינטון לקח יותר משנה להפוך לנשיא הבקיא, האמפטי והאהוב שהיה. הוא כבש את הלבבות בארצות הברית ובעולם רק אחרי הפיגוע הקטלני בבניין הממשל באוקלהומה סיטי (168 הרוגים ומאות פצועים כתוצאה ממכונית תופת שהניחו אנשי מיליציה קיצונית אמריקנית לבנה). הדברים שאמר אחרי האירוע, הנאום שנשא לעם האמריקני, נחשבו לרגע מכונן בכהונתו. הוא ידע לחבר את המילים ולהשתמש בהן. אחר כך הגיעו גם המעשים.