זו לא טעות - זו מדיניות: במשפט האחרון של העבריין עמיר מולנר הוא טען להגנתו שהמשטרה נטפלת ומציקה לו. הוא צודק. זו המדיניות של משטרת ישראל בהנחיית הפרקליטות: לנסות לתת לראשי ארגוני הפשיעה בישראל תחושה שתמיד עוקבים אחריהם ולא לתת להם שקט. במשטרה אפילו עורכים על עבריינים מוכרים חיפושים מביכים במקומות ציבוריים כדי להטרידם.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
ה"הצקות" לעבריינים מצד המשטרה נראות לפעמים שוליות ואולי אפילו מגוחכות לעתים, אבל במקרים רבים הן הוכיחו את עצמן והניבו בשנים האחרונות תוצאות ותיקים משמעותיים.
כך לדוגמה, ראש ארגון הפשע ריקו שירזי נעצר לאחר שנמצאו כמה גרמים של סם מסוג קוקאין לשימוש עצמי בחדר מלון בו שהה באילת. למרות הכמות המזערית שנמצאה, הוא נלקח למעצר והוגש נגדו כתב אישום. במקרה אחר עם זאב רוזנשטיין, נמצאה סכין בחיפוש שנעשה ברכבו של העבריין בזמן שנעצר. הוא לטענתו אמר שהסכין נועדה "כדי לקלף תפוחים".
עם עמיר מולנר זה קרה בכמה הזדמנויות. פעם אחת הוא נעצר ובחיפוש באופנוע שלו נמצא נפץ, ומיד הוגש נגדו כתב אישום. בפעם אחרת נמצא בחיפוש במקום שבו נפגש מולנר בדרך קבע עם חבריו אקדח. גם במקרה הזה הוגש כתב אישום והוא הורשע.
בסך הכול אפשר לסכם שהשיטה של "שמירה אישית לוחצת" היא אולי קצת מלוכלכת, אבל בהחלט אפקטיבית. היא מניבה תוצאות ומאפשרת לחימה יעילה יותר בפשיעה ובגורמים עברייניים, למרות שסעיפי האישום נראים על פניו מינוריים במקרים רבים.