בשורה התחתונה כל הכלים הסתדרו על הלוח כמו שצריך, רק באיחור של שנה. העם בחר והעם קיבל ממשלת ימין נטו בשדרוג של אביגדור ליברמן בתפקיד שר הביטחון. ברמה העקרונית זה גם מה שנכון לכללי המשחק הדמוקרטיים. יש ממשלה ויש אופוזיציה ויצור הכלאיים של ממשלת אחדות לא עובד. ובכל זאת, העכבה במקרה הזה לא הייתה לטובת הציבור הישראלי שמשלם וישלם מחיר על המשחקים הפוליטיים שראינו כאן.
לעדכונים נוספים ולהעברת הסיפורים שלכם - היכנסו לחדשות 2 בפייסבוק
"איפה הבושה" שאל בזמנו העיתון מעריב בקמפיין שניהל, והיום מי לא היה מבין על מה הם מדברים. אין טעם לחזור כאן על אוסף הגידופים שהעריפו נתניהו וליברמן אחד על השני רק לפני כמה ימים, ובטח שחבל על המאמץ להוציא מהארכיון את ההתבטאויות המצולמות הטריות של הרצוג ונתניהו זה לזה.
לשום מילה של פוליטיקאי אין יותר משמעות, אפילו לא של ליברמן שעשה מזה קמפיין בחירות שלם. הכל עובר, הכל הולך, הכל נזיל והכל נתון לשינוי. מה הטעם לראיין מישהו שאין ערך למילה שיוצאת לו מהפה? ולמה שהציבור ירצה להתייחס ברצינות למה שהוא שומע ובסופו של יום גם להתייצב בקלפי?.
אבל ישראל לא לבד. קחו למשל את יוון שם מכהן עכשיו ראש ממשלה מהפכני שמפר באופן שיטתי את כל הבטחות הבחירות שלו בלי למצמץ. תראו מה קורה למי שמסרב לגלות את אותה גמישות- בוגי יעלון. בוק היה ובוק נשאר בעולם שכולל לוליינות ופליק- פלק. שורד הוא מי שמבין כללי המשחק, כך למשל יצחק הרצוג שניסה את כוחו בלוליינות, אבל נפל מהחבל ללא קום.
במשך שנים נהגו לשאול איך נתניהו רוצה להירשם בספרי ההיסטוריה ואיזו מורשת ירצה להשאיר אחריו, אין שום סיבה לחכות כי הכותרת כבר כאן. הישרדות פוליטית היא הערך העליון, התוחלת של השלטון, כל השאר הם רק הערות שוליים, העיקר שיהיה כתוב ליד השם נתניהו התואר "ראש הממשלה".