על אף איומי השלטון האירני כי יוציא להורג מתפרעים בהפגנות נגד השלטון, צפויה המחאה להמשיך גם הלילה (שלישי) ולהתרכז בחמש ערים במדינה. עם זאת, אחרי ליל אמש שהיווה שיא של גל המחאה הנוכחי, ניתן לראות היחלשות לא דרמטית אך משמעותית בנפח ובפיזור של ההפגנות. הניסיון לקרוא לשביתה, המשמשת כנשק יעיל מאוד נגד המשטר, לא צלח, וככל הידוע לא התרחשה שביתה כזו באף אחת מהערים הגדולות של אירן.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
המחאה הנוכחית באה מעיקר ממעמד הפועלים, בניגוד למחאה ב-2009 אז ניתן היה לראות סטודנטים ואנשי מעמד הביניים. הרקע לגל המחאה הנוכחי טמון בעובדה שעל אף שהצמיחה באירן עומדת על 4%, האינפלציה עומדת על יותר מ-10%, מה שמוריד את כוח הקנייה של האזרחים כשמחירי הלחם ומוצרי מזון בסיסיים אחרים מתייקרים ב-40%.
בנוסף, שליש מהאזרחים לא משלמים מיסים ואחוז האבטלה בקרב הצעירים במדינה עומד על 30%. כל זאת, במקביל לכך שהמשטר משקיע כסף רב באירן, סוריה וחיזבאללה.
השטח: מחאה ללא מנהיגות ברורה
כדי למוטט שלטון במדינה ריכוזית ורחבת ידיים כמו אירן, נדרשת תנופה אדירה של המונים שיהיו מוכנים לקחת את הסיכון ולהתייצב מול כוחות הביטחון. זו הסיבה שעד כה, נמנעים רוב משתתפי הפגנות המהפכה הירוקה שנכשלה ב-2009 לצאת לחוצות. הם למדו על בשרם שעוצמת הדיכוי שמסוגלים חכמי הדת ומשמרות המהפכה להפעיל איננה ניתנת לשבירה, אלא אם יתגייסו מיליונים.
וכך קורה שלרחובות יוצאים עכשיו במקומות רבים מאות מפגינים ולפעמים כמה אלפים, אבל לא במספרים שהכרנו בשני האירועים הקודמים. לגלי ההפגנות עכשיו - בניגוד למה שראינו ב-2009 - אין מנהיגות ברורה, אין דוברים רהוטים ומה שחשוב יותר מכל, אין הם מציגים בינתיים תכנית פוליטית. בחלק מן האירועים נשמעות קריאות להפלת המשטר, אבל בחלק אחר של ההפגנות התביעות הן לרפורמות במשטר ובעיקר הענשת המושחתים.
בנתונים כפי שהם מוכרים לנו היום, אין ההפגנות צוברות את הנפח והתנופה שיוכלו לסכן את שלטון חמינאי. אנשיו מפגינים ביטחון עצמי ונשענים על מסע הפחדה ואיומים כתחליף לפיזור בכוח של ההפגנות. תקוותם היא שגל ההפגנות ידעך בהדרגה. אולם, אם יחזרו לרחובות המפגינים של 2009, מאות אלפי סטודנטים ואישי אופוזיציה מוכרים שנאלמו דום בשנים האחרונות, אז תשתנה המשוואה ודיכוי אלים יחזור להיות האופציה ההכרחית מבחינתם של מנהיגי המשטר האסלאמי.