מה שקרה השבוע זה שבר ממשי, שהגיע הזמן שנרים את הראש ונסתכל עליו; לא יכול להיות ששרת המשפטים, אחרי מה שבית המשפט אמר, מגדירה את זה כ"טעות". גברתי שרת המשפטים, הוא ירה לא במסגרת "טעות". נכון, יש טעויות בצבא, חיילים יורים בחיילים במה שנקרא "ירי דו צדדי", זו טעות. כאן לא הייתה שום טעות.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
לאורך כל הדרך, אלאור אזריה הוא מסכן שנחטף על ידי יח"צנים ופוליטיקאים קטנים וחברי כנסת ושרים. לקחו אותו ומשכו אותו באף לסיטואציה בלתי אפשרית. אלאור היה צריך לעמוד זקוף, להגיד "שגיתי", "אני לא יודע מה קרה לי", "התלהמתי, השתוללתי, יריתי", "הדם עלה לי לראש". אם הוא היה אומר את זה, לדעתי מצבו היה טוב הרבה יותר.
אבל הבעיה כאן היא כבר לא אלאור אזריה. תסתתכלו על השרים שמקיפים אותנו: שרת המשפטים זה רק מקרה אחד. מה עם בנט, ומירי רגב, ושלי יחימוביץ' שעוד לא סיימו לקרוא את פסק הדין וכבר קראו לחנינה.
רק תתבוננו בנשיא המדינה, כיצד הוא נוהג בכבוד: גם בבית המשפט, גם בחייל, גם במשפחתו. הוא לא מתערב, הוא לא נוגע בדברים, ממתין לתום ההליכים. בבקשה שרים יקרים, תמתינו לגמר ההליך המשפטי ואז אפשר יהיה להתחיל לדבר על דברים אחרים.
ולמען הפרופורציה: מאז תחילת גל הטרור האחרון היו 250 אירועים שבהם חיילים ירו ופגעו, פצעו, הרגו מפגעים. כ-20 חקירות נפתחו, רק 20. רק במקרה אחד, של אלאור אזריה, זה הגיע לכדי כתב אישום.