יש משהו מוזר באזור הזה שנקרא המזרח התיכון. ככל שהגברים דתיים יותר, ככה האישה נדחקת לפינה. ככל שהגברים מתחזקים באמונתם, ככה חיי הנשים הופכים בלתי נסבלים. הם אדוקים, אך האישה היא זאת שמכוסה מכף רגל ועד ראש. הם מקבלים הוראות ישירות מלמעלה, והאישה נאלצת לשלם את המחיר.
לסיפורים הכי מעניינים והכי חמים – הצטרפו לפייסבוק שלנו
מדהים לגלות שפעם, לא ממש מזמן, נשות אפגניסטן היו המתקדמות באזור. משכילות, משפיעות ובעיקר ניהלו חיים בלי בורקה, בלי מלווה, ממש בזכות עצמן. ועכשיו? אמרנו אפגניסטן אמרנו טאליבן, אמרנו ילדות שמשלמות בחייהן על הרצון הבסיסי ללמוד קרוא וכתוב.
נכון, אנחנו ממש לא שם, אבל אם יש כאן לקח, זו העובדה שאסור לקחת שום דבר כמובן מאליו. שנים של מאמץ והתקדמות עקב בצד אגודל, עוד תקרת זכוכית שנפרצת, עוד הישג למהפכה, יכולות בין רגע להיעלם, בטח כשמדובר בשילוב הקטלני בין נשים לסביבה שמתחזקת באמונתה ובולמת את הקידמה והשינוי שמביא עמו הפמיניזם.
מי היה מאמין שצה"ל יתגאה בטייסות ובנווטות במסדר הכנפיים, ובאותה נשימה יירצה את הרבנים וייקים פלוגות נפרדות בבית הספר לקצינים. ואיך אפשר היה לדמיין שבשנת 2017 רב מכובד יספר לשומעיו, חניכי מכינה צבאית וישיבת הסדר, שבנות שמשרתות בצה"ל חדלות להיות יהודיות, ובהודעת הבהרה שיפרסם בעקבות הלחץ הציבורי יסביר שבסך הכל התכוון שצריך לשחרר את הבנות שנשבו במהפכה הפמיניסטית.
על הדרך הוא יטיף לבחורים הצעירים ששותים את דבריו בצמא - לתפוס את הבנות חמות ישר מהתנור, ועוד יקבל גיבוי מחברי כנסת ורבנים שיסתייגו לפרוטוקול מהסגנון, אבל יסכימו עם המהות של דבריו. הרחיק לעשות ח"כ בצלאל סמוטריץ' שהציע שבני הציונות הדתית לא יתגייסו עד שהבעיה תיפתר, וזה אדם שעבורו צה"ל הוא ערך מקודש, מה שמאפשר לנו להבין איפה עובר האיזון אצלו (ולמען הסר ספק סמוטריץ' גם טרח לצייץ שאם זה היה תלוי בו, אסור היה גם להתנשק ברחוב, לא זה עם זו ובטח לא זה עם זה).
"מכת המדינה" של הדרת הנשים נמשכת
וכך נשאלת השאלה מה יש להם לגברים האלה, שאוחזים כל כך חזק באמונה, שגורם להם לאבד עשתונות מעצם המחשבה על המין השני? למה הכל איכשהו מתנקז לאזור אחד בגוף, ומדוע במקום לשלוט ביצר הם מענישים את האישה ועושים הכל כדי שהיא לא תגרום להם לחטוא? להוציא אותה מהטנק ומאוהל בצבא, להוריד אותה מכל במה, להרחיק אותה ממוקדי הכוח, ובעיקר להפריד, וכמה שיותר, בין בנים לבנות כמה שיותר מוקדם.
מתברר שאפילו היועמ"ש כבר מודאג מהתופעה, ובדוח מיוחד שהתפרסם לאחרונה הצביע על המגמה בישראל, כן בישראל, של הדרת נשים מהמרחב הציבורי. "מכת מדינה" קראו לזה במשרד המשפטים. מדרכות נפרדות, אירועי תרבות נפרדים, אפילו איסור על אבות לצפות במופעי הריקוד והתעמלות של הילדות הקטנות שלהם בחוגים ובמתנסים. ילדות קטנות ואבות - כבר שם מתברר יש סיבה לדאגה.
בשם אלוהים גברים תתאפסו על עצמכם, כי בינתיים הסטטיסטיקה מעידה שהבעיה היא אצלכם. הטרדות מיניות, אלימות, רצח במשפחה - הגברים פוגעים, הנשים משלמות את המחיר. על כל תקרת זכוכית שמתנפצת מונחת תקרת בטון בשם הדת המוסר והצניעות. אנחנו נספור נשים בפאנלים, בדירקטוריונים, על המסך, בעמדות ניהול, סביב שולחן הממשלה ובמטכ"ל, ובצד השני יסירו עוד אישה משלטי פרסומת ויאריכו את החצאית והשרוולים, ויטיפו שכבודה של בת המלך פנימה, כלומר שתצא להביא פרנסה אבל לא תצפה לזכויות המלוות כשווה בין שווים.
תגידו זה השוליים. תגידו זו תגובת נגד להתקדמות האדירה של האישה בתוך העולם הדתי, ובכלל לקדמה, לשינוי כללי המשחק, לאבדן השליטה של הגברים ושזה פוגע קודם כל בנשים הדתיות עצמן. אבל אל תשלו את עצמכם שזה יעצור שם - כשיום יום נוסעים ברחבי הארץ עשרות אוטובוסים ציבוריים מופרדים, והחברה מתחזקת בדתיותה ומתרחקת מערכי הדמוקרטיה - זה מדרון חלקלק. בטח כשצד אחד פועל בשם שמים בלי נכונות לפשרות, ומולו הרוב הדומם שטועה לחשוב שמציאות חייו המתקדמת היא שקובעת.
תסתכלו סביב ותראו את כוחם של חדורי האמונה בקביעת העובדות בשטח, ותחליטו לבד האם ישראל עוד עלולה להפוך לאירן כפי ששאל בהקשר הזה שר הביטחון ליברמן. אנחנו ברוך השם עוד ממש לא שם, מצד שני באזור שלנו אסור לקחת שום דבר כמובן מאליו. תזכרו את נשות אפגניסטן אז, והיום.