אתמול נפגשתי לשיחה עם הרב הראשי ברחבת הכותל שנמצאת בדרך להרחבה וחלוקה וסערה. הוא ביקש שאשים כיפה כי רחבת הכותל היא למעשה בית כנסת. שמתי. אחר כך חשבתי לעצמי שאין לי בעצם אפשרות להגיע לכותל בלי לשים כיפה. המקום מוגדר קדוש ומי שמנהל אותו זו הרבנות הראשית.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
אפשר לכעוס, אפשר להתמרמר, אבל האמת שהם לא אשמים, האשמה היא שלנו. הרבנות והרבנים לא שחררו את הכותל. צה"ל שחרר. רבין כרמטכ"ל, מדינת ישראל שחררה. ואחרי ששחררה, היא נתנה את השליטה לרבנות. באופן מלא, בלי סייגים או תחרות. יותר מוחלט מהזיכיון לקידוח גז שנתנו לתשובה.
המדינה נתנה ולא השאירה לקבוצה גדולה בישראל את האפשרות לבוא לכותל, לא כאתר תפילה, לא כבית כנסת, אלא כמקום שהוא סמל ועדות היסטורית בתולדות מדינת ישראל. מקום שבו גבר ואישה חבוקים יכולים לעמוד עם הילדים, לגעת באבנים, בלי לשים פתק, אלא רק עם סיפורי מורשת וגאווה לאומית.
אולי חלוקת הכותל והקמת עוד רחבה היא הזדמנות טובה לחשוב על זה רגע, כי מה שהמדינה נתנה היא יכולה גם לקחת ולחלק מחדש. לא בעימות וניגוח, אלא בהידברות והבנה ומתוך מחשבה שכל אחד יכול לבוא לכותל איך שבא לו. אמן.