כמה פעמים שמעתם בשבועות האחרונים פוליטיקאי/ת שמסביר לנו שהדאגה הכנה לעתיד ילדינו היא מה שבאמת מניע אותו/ה וגורם לו/ה לקום בבוקר בחשק ולחזר אחרינו בנואשות? "אני רוצה לדעת שעשיתי הכל למען הדור הבא", הם אומרים שוב ושוב ומנסים לשכנע שאם רק נצביע להם - העתיד של ילדינו יהיה ורוד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
והנה, הגיע היום שאחרי - ראש הממשלה נבחר מחדש, זהות השותפות כבר ברורה וכל שנותר הוא לחלק את השלל. והנה דווקא עכשיו מתברר שתיק אחד נותר יתום - תיק החינוך. עוד לא קמה המפלגה שדרשה את התיק הזה לעצמה בעדיפות ראשונה. כולם רוצים את האוצר, הביטחון, החוץ, הדתות, הפנים, המשפטים, ביטחון פנים, השיכון ואפילו ועדת הכספים יותר נחשקת מהתיק שיקבע איך יראה הדור הבא. מי שלא יקבל את אחד התיקים האלה, יתחיל לספר לנו על כמה החינוך חשוב לו.
לא, אל תטעו, זה לא מקרי. כל מי שיש לו אפשרות אחרת בורח מהמשרד הזה. הסיבה הראשונה היא אלמנט הסיכון - ירידה באחוזי הבגרות או בציונים במבחנים הבינלאומיים עלולה להדביק לשר/ה החדש חותמת של כישלון למרות שהם עושים את עבודתם על הצד הטוב ביותר. בתחומים אחרים קל יותר לשחק עם המספרים- פה זה שחור על גבי לבן.
גדעון סער העז להצהיר שהוא אכן רואה בשיפור ההישגים יעד - ובאמצעות הוספת שעות לאוכלוסיות חלשות הוא אכן הציג שיפור במדדים. פירון השיק את רפורמת הלמידה המשמעותית שאת תוצאותיה מוקדם לדעת - אך שניהם יודעים שבאותה מידה שהגרף נע כלפי מעלה, הוא עלול היה לרדת מטה שכן מדובר במערכת עצומה שאין סוף משתנים משפיעים על תוצאותיה.
רוצים להראות תוצאות מהירות
הקושי השני הוא היכולת להציג קבלות לטווח קצר. אפילו אם שר החינוך הבא יעשה את הצעד החשוב והמתבקש ביותר של חיזוק מעמד המורה והעלאת שכרו הוא יזכה במקרה הטוב למסיבת עיתונאים נוצצת אחת - ואילו את התוצאות נראה בעוד שנים. מה גם שסביר להניח שבדרך תפרוץ שביתת ענק והמורים ימשיכו לקטר על התנאים.
גם שיפור המצב בגיל הרך, דבר גורלי לא פחות לעתיד ילדינו הוא לא דבר מדיד - הוספת סייעת היא צעד יקר שהציבור עוד לא יודע להעריך כראוי. למרות שכל המחקרים מראים שהגיל הרך הוא החשוב ביותר להתפתחות הילדים ולצמצום פערים - כל השרים השקיעו בתיכונים על מנת להציג תעודה טובה לבוחריהם בסוף השנה.
ויש עוד עניין - פוליטיקאים רוצים לתת דין וחשבון לחברי המפלגות שלהם - להוכיח שהם מיישמים את האג'נדה המפלגתית, ואילו משרד החינוך על פי הגדרה נועד לספק חינוך ממלכתי ולא פוליטי. בכל בית ספר מתחנכים ילדים מכל הזרמים שההורים שלהם צריכים לשלוח אותם לשם בלב שלם ובלי להרגיש שמישהו עושה על גבם תעמולה פוליטית. שר שינסה לכפות תכנים פוליטיים אולי ירוויח כמה נקודות במחנה שלו, אך יתקשה להשיג תמיכה ציבורית רחבה (ראינו את זה בעבר כשהיו ניסיונות כאלה מימין ומשמאל).
אז אפשר לומר הרבה על הקדנציה של שי פירון - שהיא הייתה תזזיתית ואולי גם לא יישאר ממנה הרבה, אבל לפחות עבור השר היוצא התפקיד הזה לא היה בגדר ברירת מחדל.