אי אפשר היום להיות סתם עיתונאי. סתם ריפורטר. סתם לדווח. חייבים להתגייס, עד הסוף. לאמץ אג'נדה.
אם פרסמת כתבה ביקורתית על נשיאת העליון לשעבר בייניש, אתה "פרידמניסט". העורכים שלך לשעבר שבכל מקום התכבדו בתלמיד כמוך מכנים אותך "פרידמניסט" - אויב שלטון החוק.
אם צידדת בטעות בכתב אישום נגד עיתונאי שאמנם אסף חומר במסגרת עבודתו העיתונאית, אבל מאז שסיקר את גורמי הביטחון החזיק ללא הבחנה חומר רגיש ביותר, סיכן את הביטחון, ברח מהארץ, אז אתה מפקיר את חופש העיתונות ונותן יד להרס הדמוקרטיה.
אם פרסמת מילה שברק יכול להיות מרוצה ממנה, אתה אויבו של אשכנזי, וההיפך, ועיתונאים משני המחנות לא יהססו להעביר אליך הודעות קשות.
הפרסום מיד הקפיץ את המחנות
ועכשיו לפרשת הולילנד. העזתי (ואני מתנצל) לפרסם כתבה המציגה את עד המדינה כרמאי, לא רמאי קטן, נוכל ממש, אדם שפברק את כל ה-CV שלו. ערב עדותו במשפט הולילנד, חשבתי להציג מידע שאספנו בעמל על העד המשמעותי הזה.
אחר כך ישבתי באולפן ואיזנתי, סייגתי, אמרתי שגם בפרקליטות יודעים שמדובר בעבריין, ברמאי, שלקחו את דבריו בעירבון מוגבל, שהסתייגו ממנו, שהכניסו לכתב האישום רק תמצית מדבריו, רק חומר שהוצלב ושבכלל השר לשעבר בניזרי הורשע אחרי שבתי המשפט קבעו שעד המדינה מפוקפק. אבל הפרסום שלי מיד הקפיץ את המחנות.
שעות אחרי השידור כבר נכתב שיש מקהלה מתוזמרת שמנסה לפגוע במהימנות העד, ובעיתון אחד ידעו לומר הבוקר שמדובר בספין שכוונתו לזרות חול בעיני הציבור.
בכלל, למה לפרסם פרטים על עד המדינה? יש שחושבים כנראה שלמהימנות שלו אין משקל. סתם מביאה התביעה אדם חולה בן 75 להעיד ימים ארוכים. בסוף הרי יש העברות כספים, חבל לנהל משפט, דיון ציבורי, אולי כדאי להעביר במייל לשופט את המסמכים ושיכתוב פסק דין. אבל שיזהר לזכות או לקבוע חלילה שהעד רמאי, החבר'ה עם האג'נדה ממתינים עם העט.