אולי זו אגדה, אבל יש לא מעטים שמוכנים להישבע ששמעו את הדברים מפי אומרם: במלחמת ששת הימים, בעיצומו של הקרב הקשה שניהלו הצנחנים בצומת רפיח אמר אחד ממפקדי הכוח, קצין בשם רן כהן, קיבוצניק מגן שמואל: אל תביאו לי שבויים. תביאו אוזניים ונחלק לשתיים כדי לדעת את המספר המדויק. וכשאחד החיילים שאל אותו כך מדבר רן כהן השמאלן מגן שמואל? השיב לו כהן: שמאל זה לפני ואחרי. עכשיו מלחמה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
יתכן שהסיפור הזה הוא לא יותר מאגדה אורבנית ואין בו שמץ של אמת, אבל הוא בא להסביר מה קורה בעת הלחימה. כאשר היעד קשה, האויב עיקש וכאשר נדרשים למאמצים אדירים אחרי ימי לחימה תובעניים. צריך לנסות להביט אל הדברים מגבוה, מרחוק.
המערכה בעזה הייתה קשה והמחיר ששולם בה הוא כבד מאוד: 64 חיילי צה"ל נהרגו ויותר מ500 נפצעו. בצד הפלסטיני, ממדי הפגיעה חמורים ביותר: כ1,800 הרוגים, בהם נשים וילדים בלתי מעורבים ועוד אלפי פצועים. רבבות נותרו בלי קורת גג, פליטים על אדמתם.
בלחימה לא סימטרית נופלים קורבנות אזרחיים רבים
עם כל כאב הלב האמיתי על הפגיעה באזרחים, אין מנוס מלנהוג כמנהג רן כהן: בלחימה כמו בלחימה. המערכה הזאת הייתה מחויבת בשל האיום של חמאס, שהתממש, בשיגור מאסיבי של רקטות אל עבר ריכוזי האוכלוסייה האזרחית בישראל וניסיונות להשתמש במנהרות התקיפה. לא נותרה לממשלת ישראל ברירה, אלא להורות לצה"ל להשתמש בעוצמת אש כבדה ביותר, כדי לסכל את האיום.
בלחימה הלא סימטרית שבין צבא לבין ארגון טרור שפועל בתוך אוכלוסייה אזרחית, נופלים קורבנות אזרחיים רבים. אבל זו היא המלחמה. אין ספק שצה"ל יכול היה להפעיל עוד אש ועוד כוח, אבל נמנע מכך.
דווקא עכשיו, אחרי שהסתיימה הלחימה, עכשיו צריך להשקיע את כל הכוח, כל היצירתיות וכל העוצמה כדי ליזום מהלך מדיני מול הפלשתינים, לסייע בשיקום הנזק שנגרם לאזרחים בעזה, ולנסות ליצור מציאות שתבהיר, שישראל השתמשה בכוח הצבאי כדי לפתוח פתח לפתרון מדיני. עכשיו, אחרי המלחמה, לכך יש בהחלט סיכוי.