כתב אישום חמור הוגש הבוקר בבית המשפט המחוזי בתל אביב נגד הזמרת מרגלית צנעני. מרגול, שהגיעה בשיער אסוף, מיהרה לפזר את שיערה ברגע שהתקשורת התקרבה והחלה לצלם.
מעבר לכך, לאחר שפיזרה את שיערה, עורך דינה לוחש משהו באוזנה - ואז מרגול מסדרת את שיערה עוד יותר. נראה כאילו יש ניסיון מודע לשפר את תדמיתה, שהציבור תופס כחזקה.
הדבר חוזר על עצמו. גם שכשמרגול הגיעה עם אמרגנה אסף אטדגי לעצרת בבאר שבע, היא פיזרה את השיער כשהחלו הריאיונות בתקשורת. הדבר מראה כי מרגול מאוד מודעת לתקשורת, גם ברגעים הקשים של הארכות המעצר שלה והגשת כתב האישום.
יש ציפייה שאדם שנמצא בהלם לא יתייחס לאיך שהוא נראה ויתרכז בעצמו - אך לא כך הדבר עם מרגול. היא תמיד מגיעה באיפור מוקפד, והבוקר חל שינוי נוסף בהופעתה: היא לבשה חולצה ורודה, בניגוד לפעמים הקודמות שבהן הופיעה בחולצה שחורה.
הצבע השחור משדר אבלות, בעוד הצבע הוורוד מזמין אהבה, חיבוק ואמפתיה. מרגול, שהקהל המליך אותה ועשה ממנה את הכוכבת שהיא, משדרת בצבע הזה שהיא רוצה וצריכה את הקהל התומך שלה בחזרה.
בכל הופעותיה עד היום, מאז התפוצצה הפרשה, הופיעה מרגול כשמשקפי שמש מסתירים את עיניה. עיניים הן ראי הנפש - ולשם מרגול לא נותנת גישה. מי שיסתכל על שפתיה יגלה את הדבר הכי קרוב להגדרה של "ליצן עצוב". גם כשהיא מנסה לחייך, השפתיים שלה מושכות כלפי מטה וממש ניתן לראות בהן את העצב.
למעשה, יש שני ניגודים בשפת הגוף שלה: מצד אחד הופעה מוקפדת, עם איפור, ישיבה זקופה ומודעות עצמית - ומצד שני, אי אפשר להתעלם מהעצב על פניה.
דורית עוזיאל היא יועצת למיומנויות תקשורת בחברת "אופקטיבי"