אולי הוא לא כזה אפור. עטיפת הספר (צילום: סטונר, ג'ון ויליאמס)
כריכת הספר סטונר | צילום: סטונר, ג'ון ויליאמס

לפעמים אני מסתכלת מהצד על אנשים שאני קצת מכירה. ב"קצת", אני מתכוונת שההיכרות היא שטחית. הם יכולים להיות אנשים שעובדים איתי באותו מקום עבודה אבל מעולם לא החלפנו יותר מכמה משפטים, או הורים של ילדים מהגן של הקטנה, או אפילו הקופאית הקבועה שלי בסופר.

אני מסתכלת עליהם מהצד ומספרת לעצמי את סיפור חייהם. הרמזים מגיעים מהבגדים שהם לובשים, התכשיטים, ריח הבושם, שריטות על גב כף היד (יש להם חתול?) כתם דהוי על הכתף (תינוק שפלט?), מבטא, צבע הלק, האוטו בו הם נוסעים, כל רמז בונה ומעמיק את הסיפור. (ברוב המקרים מתברר לי, שאין קשר בין הפנטזיה שהמצאתי להם למציאות חייהם).

ויש את האנשים, שבליבי אני קוראת להם "האפורים", נטולי הרמזים. אין בהם שום דבר מיוחד שיצית את דמיוני. הם תמיד מבהילים אותי, האנשים האלה, כאילו שמשהו בשגרת חייהם הכבדה, האפורה, המחזורית, ידבק גם בי. קמים בבוקר, הולכים לעבודה, אוכלים בדיוק באותה שעה את הסנדוויץ' שהביאו מהבית. חוזרים אחרי עשר שעות עבודה הביתה, בוהים בטלוויזיה והולכים לישון.

"תפסיקי לקרוא, ספר שיעשה לך לא טוב"

כך הרגשתי כשהתחלתי לקרוא את "סטונר" של ג'ון ויליאמס. בעמודים הראשונים נמסרת לנו תמצית הספר: סטונר, מרצה באוניברסיטת מיזורי, נולד ב- 1891, מת ב- 1956. בחצי עמוד מפרט הסופר את התחנות בחייו: מתי החל ללמוד, מתי קיבל את הדוקטורט, מה היה תפקידו באקדמיה. נגמר הסיפור.

"איש אפור" מתגנב הפחד לליבי כשאני הופכת את הדף הראשון, "תפסיקי לקרוא, את יודעת שזה ספר שיעשה לך לא טוב". אני מחליטה לתת לספר עשרה עמודי חסד. ואחרי יומיים הופכת את הדף האחרון, מרוגשת ודומעת כמו שכבר הרבה זמן לא קרה לי בעקבות ספר.

ויליאם סטונר נולד במשק חקלאי במרכז מיזורי, חיים מתישים שכוללים עבודה סיזיפית של אדמה שהולכת ונעשית יבשה. כמו הוריו גם הוא התנהל באותה שגרה לא מבורכת של עבודה במשק, מילוי חובות ועייפות תמידית.

אפשרות מדהימה להיות עדה לסיפור חיים

גם כשהוא נשלח לאוניברסיטה הוא שומר על הליכה בתלם בלי לנסות להסתכל לצדדים. אבל אז הוא נתקל במרצה שמשנה את חייו. שגורם לו לבחור מסלול שונה ולצאת מהשגרה שהוא מכיר. זה לא שסטונר הופך בין ליל לחיית מסיבות שוברת כללים, אבל הדרך כבר התפצלה והבחירה שלו מובילה אותו לחיים אחרים.

ואחרי הבחירה הראשונה שעשה דומה שכל חייו הוא נדרש לבחור. לא עם כל ההחלטות שלו הסכמתי, היו פעמים שרציתי לזנק אל תוך דפי הספר ולמנוע ממנו לעשות צעד מסוים, היו פעמים שנטרפתי ממה שאני פרשתי כפחדנות. אבל על האפשרות הזאת - להיות עדה לסיפור חייו של סטונר, על כל נפתוליהם - על האפשרות הזאת אני מודה.

ספר קטן ומכמיר לב. על איש אחד שנראה אפור לחלוטין מבחוץ אבל מבפנים הוא עולם ומלואו. בלי דרמות ובלי התרגשויות, אבל עם יכולת עדינה ומיוחדת לטוות סיפור מרתק שלא תרצו להפסיק לקרוא.


הערות ותגובות ניתן לשלוח ל- sigalr@news2.co.il