ועדת הריכוזיות לא הוקמה כמענה למחאה החברתית, אבל דווקא המלצותיה הן בעלות הפוטנציאל הרב ביותר לתת מענה עמוק וארוך טווח לדרישות העולות מתוך המחאה החברתית. לצדק חברתי פנים רבים ואופן חלוקת העוגה הוא רק אחד מהם. הגדלת העוגה ויצירת סביבה המאפשרת לכשרון הרב המצוי בקרב כלל אזרחי ישראל לבוא לידי ביטוי, הכרחיות לא פחות להשגת צדק חברתי. המאבק בריכוזיות יתרום תרומה מכרעת למטרות אלה.
לצפייה בהמלצות המלאות של ועדת הריכוזיות
הריכוזיות פוגעת באזרחי ישראל גם מצד ההכנסות וגם מצד ההוצאות. היא גורם בשכר הנמוך וביוקר המחיה הגבוה. יש הערכות שללא אפקט הריכוזיות ומחנק התחרות שהיא גורמת היו המחירים בענפים מרכזיים במשק נמוכים אף כדי שליש. במקביל משק תחרותי היה תורם משמעותית להעלאת הפריון, להגדלת חלקם של העסקים הקטנים והבינוניים במשק, שהם יצרני מקומות העבודה הגדולים ביותר, ולפיכך לשכר גבוה יותר וגם תקבולים גבוהים יותר ממסים. המשמעות היא שעם ריכוזיות פחותה בהרבה כל אחד מאיתנו היה יכול לחיות ברווחה גבוהה יותר וגם למדינה היו מקורות לספק שירותי חינוך, בריאות ורווחה טובים יותר.
הבעיה העיקרית: הפירמידות
הריכוזיות היא בעיה מבנית ולא אישית. אין המדובר באיש זה או אחר האחראים לבעיות. הבעיה טמונה בכך שבאמצעות מבנה הפירמידות - מבנה מקובל במשקים לא מפותחים המשוועים להון - מתאפשר למתי מעט אנשים לשלוט בחלקים ניכרים של הכלכלה הישראלית. מבנה זה - שבו חברה מחזיקה בחברת בת שמחזיקה בחברת בת וכן הלאה, יוצר מצב מעוות שבו הציבור נותן את הכסף (באמצעות חסכונותיו בבנקים וכספי הפנסיה) אבל אינו שולט באמת בחברות בהן הוא מושקע - השתנה. באופן טבעי, מי שרק חלק קטן מהונו מושקע בחברות עליהן הוא שולט ייקח סיכונים גדולים יותר, ישלם למנהליו שכר גבוה ואף מופקע וככלל ינהג כמי שינהג כל אדם בסביבה שבה אנשים אחרים משלמים את החשבון.
כמו כן, כיוון שהפירמידות משלבות חברות יצרניות יחד עם בנקים, נוצר מצב שהחברות בפירמידות זוכות לקבל הלוואות בתנאים שעסקים קטנים ובינוניים אינם זוכים להם ואינם נגישים להם. חשוב להדגיש שבמשך השנים השתנו זהויות בעלי הפירמידות, אבל הבעיה לא השתנתה. על כן יש להיאבק במבנה ולא באישים.
פרסום המלצות הוועדה הוא ציון דרך חשוב בדרך הארוכה לשינוי המבני העמוק במשק. המאבק בריכוזיות מלווה אותי מימי הראשונים בכנסת. התוודעתי לבעיה בתחילת דרכי והבנתי שהרקע שלי בעולם העסקי והשכלתי הכלכלית, שמים אותי בעמדה ייחודית לנהל מאבק מתמשך ורציני למען אחת המטרות החשובות ביותר לעתיד החברה בישראל. הרגשתי מחויבות ייחודית לפעול למטרה זו. בתום מספר חודשי התייעצות ולאחר התגייסות כמעט חסרת תקדים של 36 חברי כנסת (כמחצית מחברי הכנסת שיכולים לחתום על הצעת חוק פרטית), הגשתי את הצעת החוק להגברת התחרותיות במשק וצמצום סיכונים בפעילות קבוצות עסקיות.
המחאה החברתית מעניקה לוועדה רוח גבית
הצעת החוק תרמה תרומה מכרעת להקמתה של הוועדה שהגישה היום את המלצותיה. בהמשך הופעתי בפני חברי הוועדה על בסיס מסמך מחקרי המציג את נושא הריכוזיות דרך מקרה בוחן של חברת איי די בי. עם פרסום ההמלצות, מתחיל המאבק בממשלה ובכנסת ליישומן. ניכר כי יש חפיפה רבה בין המלצות הוועדה לבין הצעת החוק, אם כי בנושא הדירקטורים ופירוק חד משמעי של הפירמידות אני מאמינה שיש ללכת הרבה יותר רחוק. בכוונתי להמשיך להיאבק למטרה זו, ואם יידרש, אף להעלות את הצעת החוק להצבעה במקביל.
הייתי רוצה שנבנה בישראל כלכלה שאינה מייבאת מלים נוכריות - לא סוציאליזם ולא קפיטליזם - אלא כלכלה ציונית שנותנת מענה ייחודי לצרכים שלנו בארץ ומתאימה לתרבות ולהיסטוריה שלנו. עלינו לקיים כלכלה המיועדת לעילוי האדם והחברה, כלכלה פתוחה המקיימת תחרות אמיתית והוגנת, המאפשרת לאנשים למצות את הכישרון שלהם בכל התחומים. עלינו לקיים כלכלה שבה על המדינה והחברה לקבל אחריות לבריאות ולחינוך. זה דבר נכון אמפירית וראוי אידיאולוגית.
המחאה החברתית העניקה לנו רגע של חסד לשינוי עמוק בחברה ובכלכלה בישראל. המאבק בריכוזיות החל לפני תחילת המחאה, אבל אין ספק שהחזון והאומץ של המוחים נותן לנו את הרוח הגבית והתמיכה הציבורית הנדרשת כדי להצליח במאבק זה לטובת מיליוני אזרחים.