אני מודה, גם אז לא כל כך הבנתי על מה כולם מדברים...
כשחברים סיפרו לי בהתלהבות איך מיהרו לסגור חוזה שכירות בטלפון מבלי שראו את הדירה, כדי לא לפספס; או הסיפור הידוע על הזוג ששילם עוד כמה לירות למתווך, כדי שיאפשר להם לראות את הדירה ראשונים ולחתום מהר על חוזה; וכמובן, מי לא מכיר את הדירה שרק עלתה ללוח השכירויות וכבר השתרך בכניסה תור של עשרות שוכרים פוטנציאלים?
במשך השנים האחרונות הסיפורים האלה הפכו למיתוס החדש של תל אביב. העיר הזאת כל כך "מגניבה" שכדי להיות חלק ממנה אנשים מוכנים לגור בדירת חדר מעופשת, 30 מ"ר, ולשלם תמורתה 4,000 שקל בחודש (בכלא מעשיהו, אגב, זה בחינם).
הם צודקים. דמי השכירות בתל אביב גבוהים מאוד, גבוהים מדי. והם צודקים, הממשלה אשמה, גם הקבלנים, המשקיעים הזרים ובעלי הדירות - כולם "האיש הרע" בסיפור, כולם, וגם הצעירים עצמם.
שני מאבקים שונים
זו אחת הבעיות (ויש עוד) של המאבק הזה. אותם אנשים שהגדירו את ה-DNA התל אביבי המודרני יוצאים עכשיו נגד הדבר שאותו יצרו. דמיינו למשל מחאה על כך שבשביל לשתות כוס קפה הגונה בשדרות רוטשילד צריך לעמוד ארבעים דקות בתור... מחאה? זה הרי כל "הקטע".
אל תתבלבלו, יש כאן שני מאבקים שונים - מחאת הדיור בתל אביב היא לא מחאת הדיור בבאר שבע, בחולון ואפילו לא בבית ברל. שוק הנדל"ן התל אביבי מתנהג אחרת, זו מדינת נדל"ן אחרת שמשפיעה על מדינת ישראל השכנה אבל לא מושפעת ממנה.
גם למפגינים עצמם ברור שאין כאן מטרה אמיתית, יש כותרת יפה ומחאה סקסית. אבל מה יגרום להם לארוז ת'פקלאות ולהכריז על ניצחון? הבטחה מעורפלת של נתניהו? יותר טוב מזה הם לא יקבלו.
מחאה שבאמת יכולה להוביל לשינוי
אין היום אלטרנטיבה אמיתית לתל אביב ולכן הייתי רוצה לראות מחאה אחרת, כזאת שבאמת יכולה להוביל לשינוי: למשל, מחאה שתקרא לממשלה להנגיש את תל אביב החוצה; לאפשר לאנשים לגור גם בנתניה ואשדוד ולהגיע לעיר במהירות ויעילות; או לחילופין מחאה אחרת, כזאת שתחזיר את ההיגיון ותקרא בקול: איכות חיים זה המגניב החדש!
בעוד 50 שנה, משתתפי מחאת האוהלים יישבו על הכורסא בסלון ויספרו לנכדים איך פעם ישבו ברחוב כדי להוביל לשינוי. אם תשאלו אותי זה מה שרובם מחפשים. האמת העגומה היא שגם אז, זה יקרה מחוץ לתל אביב...