ההתעסקות הבינלאומית בימים האחרונים בנושא ההאזנות האמריקניות לטלפונים ברחבי העולם היא מהומה רבה על לא מאומה. ספק אם העימות האחרון בעניין הזה בין ממשלות גרמניה וצרפת לבין ממשל ארצות הברית יפגע בצורה מהותית בקשרים בין המדינות.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
מאז פיגועי הטרור הראוותניים וההיסטוריים של 11 בספטמבר, משכלל הממשל האמריקני מדי יום את האמצעים האלקטרוניים כדי לנסות ולאתר כוונות לבצע פיגועים דומים - בארצות הברית ומחוצה לה.
כחלק ממאמץ המניעה הזה, פיתחו האמריקנים אמצעים המאפשרים להם לנטר תקשורת טלפונית וממוחשבת בכמויות ענק ובזמן קצר. המערכות האמריקניות סורקות מיליארדי שיחות טלפון, הודעות דואר אלקטרוני, מסרונים והודעות באפליקציות כמו "ווטסאפ" או "וייבר", ובכל רגע נתון הן מחפשות מילות מפתח מפלילות.
ברגע שהמערכת מאתרת מילה שכזו, היא מתמקדת במקור הספציפי שהשתמש בה ומנסה לבדוק אם מדובר ביעד טרור. אם ההנחה היא שלא מדובר ביעד כזה, המערכת ממשיכה הלאה בחיפושיה ועוברת למשתמשים אחרים.
במסגרת הפעולה הזאת, ייתכן בהחלט שהמערכות האמריקניות הגיעו גם לטלפונים או לתכתובות המחשב של ראשי המדינות הידידותיות. אלא אם כן מדובר בפעולה יזומה וזדונית, הרי שה"האזנה" למנהיגי אירופה היא מקרית בהחלט ואינה מיועדת למטרות ריגול קלאסיות.
זה המחיר של המלחמה בטרור, וזה גם המחיר של הקידמה הטכנולוגית. נכון, היא מאפשרת לנו להודיע לאמא ולאבא - בכל מקום שבעולם ומכל מקום שבעולם - מה שלומנו, אבל אותה הטכנולוגיה מאפשרת גם להעביר הנחיות לביצוע פעולות טרור. או כפי שאמר נשיא ארצות הברית אובמה: "לא ניתן לספק 100% ביטחון ו-100% פרטיות באותו הזמן".