גם עוצמתו של זרנוק המים המתנשא לגובה של עשרות מטרים, מהמזרקה שהפכה לסמלה של ג'נבה - אחת הערים היקרות והיוקרתיות בעולם, לא יכול היה לטשטש ו/או לעמעם את הצביעות שיצאה השבוע מבית היוצר של ארגון הבריאות הבינלאומי של האו"ם וזעקה לשמים.
רשמית, התכנסו כאן 196 נציגים ממדינות שונות כדי לדון בתחלואי העולם. כך, פשוטו כמשמעו. לנסות לשלב כוחות למען עתיד טוב יותר לאנושות. בפועל, כמו בכינוסים רבים אחרים, יש מי שמנסה להסיט את הדיון המרכזי ממיליון ושש מאות אלף המתים ביום בעולם, רובם מעוני וממחלות קשות, לסכסוך הישראלי פלסטיני.
כאילו ובפתרונו יימצא המזור, כאילו וחלוקת הארץ תעצור את הווירוסים שאינם מכירים בגבולות ואינם מבדילים בין סגן שר הבריאות של ישראל, לבין שר הבריאות האיראני שיושבים כאן באולם המליאה באותה שורה, מרחק של חמישה כיסאות זה מזה. כל כך קרובים פיזית וכל כך רחוקים מהותית, מנטלית ואנושית.
כשאתה ישוב כאן באולם, אתה לא מאמין שאתה חווה זאת, ושכל הכותרות הססגוניות מתרחשות למול עיניך. הזעקה כמו עומדת להתפרץ מגרונך לעברם של מאות הנציגים בחליפות מחויטות ובעניבות מהודרות, שאינם נותנים לכימיה האנושית הכרוכה במפגש אישי לטשטש את כללי הדיפלומטיה הנוקשים והקרירים.
האזעקה שפעלה במקום הנכון אך לא בזמן הנכון
בסוף, כשהזעקה בקעה, בדמות האזעקה שהדהדה בקול רעש גדול במתחם כולו, והפסיקה לדקות ארוכות את הדיונים, היה זה במקום הנכון אבל לא בזמן הנכון: אמצע נאומה של שרת הבריאות האמריקאית (שמשום מה נעדרה ממושב הפתיחה).
הכל נדרכו שעה שהכרוז הכריז כי עקב פריצה של מפגינים למתחם, דלתות המליאה הכבדות ננעלות ומעתה המשתתפים כולם נעולים וסגורים כמו בכספות השוכנות כבוד במרתפי הבנקים ברחבי שוויץ הצבועה. צבועה בססגוניות ייחודית הנראית כלקוחה מגלויית ציור מרהיבה וצבועה בהתנהגותה ובהתנהלותה.
לקברניטי שוויץ והקנטון הג'נבי - אחד מתוך 26 קנטונים מהם מורכבת הקונפדרציה השוויצרית - אין בעיה לתת במה לצורר האיראני ולאג'נדה שלו, אין להם בעיה עם זה, שלהבדיל נשיא העצרת של ארגון הבריאות הבינלאומי, הוא שר הבריאות של סרי לנקה - שנבחר כאן מבלי שאיש יצייץ, בשבוע שבו ממשלתו טובחת והורגת למעלה מעשרים אלף מהמורדים הטמיליים. אבל יש להם בעיה עם הסכסוך הישראלי פלסטיני.
אתה יושב שם באולם הענק והמרשים, מנסה להביט בעיניהם של היושבים עם האוזניות הצמודות ומנסה לנחש מה הם חושבים? האם בתת מודע גם הם יודעים שהשקר והצביעות הם לחם חוקם, מה שפחות גרוע בעיני, או שהם פשוט מאמינים שהדיון בסכסוך הישראלי פלסטיני הוא הנכון, במקום העיסוק בסכסוכים אחרים בעולם שגובים מחיר דמים הרבה יותר גבוה ומציבים אתגרים קשים בתחום הבריאות לתושבים באזורי הסכסוך?
האבסורד בהתגלמותו
קיים כאן פרדוקס: מחד, ישראל נחשבת למעצמת בריאות עולמית שיש מה ללמוד ממנה, (לא בכל המקרים בצדק). מאידך מגדפים אותה בכל הזדמנות.
כך למשל, בעת ביקור בחדר המצב של ארגון הבריאות הבינלאומי, שם אוספים את כל הנתונים מכל רחבי העולם בקשר לשפעת הנוכחית, מציינים כי ידוע להם שישראל ערוכה היטב ועושה את כל מה שצריך לעשות כדי לבלום את התפשטותה.
האחראי על חדר המצב, שכבר נפגש עם שר בריאות או שניים, אומר לאחר מכן בדיון שנערך באחד האולמות כי פגש את סגן השר הישראלי והתרשם מאוד מחכמתו ומהבנתו, אך כל זה אינו עומד לנו אפילו בשעה שאנחנו מבקשים לפגוש את שר הבריאות הירדני, שלא מצא זמן בסדר יומו העמוס לשבת עם המיניסטר הישראלי.
גם בסיור בבית החולים התת קרקעי המרשים בבית החולים האוניברסיטאי של ג'נבה, הממוגן מפני רעידות אדמה כמו מפני לוחמה גרעינית וכולל חדרי ניתוח שבהם עורכים סימולציות אחת לשבוע, כשם שמפעילים כאן גם את מכונות הכביסה בכל שבוע כדי שלא יחלידו, אנו מוצאים את עמנו נבוכים כאשר מנהל בית החולים מתנצל כי בית החולים אינו משוכלל דיו משום ששוויץ אינה למודת מלחמות כמו ישראל.
"אני בטוח שבית החולים התת קרקעי שלנו מחוויר לעומת שלכם" - הוא אומר והפמליה בראשותו של הרב ליצמן נאלמת דום, כאילו וסיכמנו זאת מראש. לך תספר לו שבישראל אין ולו בית חולים תת קרקעי אחד, וכשבבית החולים רמב"ם בחיפה הסיקו מסקנות ממלחמת לבנון השניה ומקימים בית חולים שכזה הם נתקלים בקשיים שמערימים פקחי משרד איכות הסביבה.
וכשאלו הם פני הדברים, כל שנותר לנו זה לכבוש את פנינו בקרקע או לחלופין להימלט דרך המנהרה התת קרקעית הנסתרת באורך שבעים מטר הכרויה בבית החולים התת קרקעי בג'נבה לעבר חוף מבטחים. אך מה לעשות ואצלנו עדיין אין מנהרה וגם לא אור בקצה.