המאהל חוזר? ארכיון (צילום: רז חסון, חדשות 2)
"אנחנו כאן בשביל להישאר" | צילום: רז חסון, חדשות 2

אז מה קורה כבר שבועיים בכל רחבי הארץ? באמא'שלכם, מי התחיל? השמאל? הימין? מי מממן? הקרן החדשה? הקרן הישנה? מי הדליק את השריפה? מי יכבה? מבולבלים? גם אנחנו.

אז קודם כל, נימוס. נא להכיר: שלטון - זה העם. נעים מאד. תכיר. כן, הגיע הזמן, שלטון - שתכיר את העם. אחרי כל-כך הרבה שנים שהיה לך נעים וחם לשבת עלינו.

זהו רגע מרגש כשהדב מתעורר. תמיד נעים לפגוש את העם. זה קרה גם ללואי ה-16 ולמרי אנטואנט. זה קרה גם לניקולא צ'אוצ'סקו. זה קרה גם לחוסני מובראק. אחרי כל-כך הרבה שנים גם הם פגשו את העם. זה הנסחט, המנוצל, המכופף, השותק. פתאום קם עם ומתחיל ללכת. מנקה את האבק מהעיניים, מיישר את הבגדים, ומסתכל לשלטון בעיניים. בלבן של העיניים.

לנסיכה שנשקה ליפיהפיה הנרדמת - לנו העם - והציתה את השריפה יש שם ותמונה וכתובת. קוראים לה דפני ליף, נעים מאד. וכמו באגדות, תמיד הנסיכה יפה נורא. פתאום היא קמה, נשקה לנו ואמרה - כמה פשוט: אין לי כסף. גם לכם. אז קומו גם. קומו אחרי. גם אני משכילה, עובדת ומתפרנסת, כמוכם בדיוק - ואין לי כסף. שומע, שלטון? אז תחזיר את הכסף שלקחת מאיתנו.

עולה פי 3, מרוויחים פי 3 פחות

פתאום זו לא בושה לצעירים וצעירות, משכילים ועמלים, לקום ולומר: אין לנו כסף ואנחנו יודעים למה. כי למרות שאנחנו עובדים וקורעים את התחת, הכל כאן עולה כל-כך יקר. דלק וקוטג' ודירה. כל דבר עולה כאן פי שלושה מבכל מדינה מערבית אחרת - בגללך שלטון. אבל בגללך, שלטון, אנחנו גם מרוויחים פה פי שלושה פחות. אומרים בעולם שהכלכלה הישראלית היא אחת הטובות והיציבות, כזו ששרדה את המשבר הגלובלי, אבל אם זה נכון - הכסף נתקע באלפיון העליון. למעמד הבינוני לא הגיעו אפילו נדבות ממנו.

לכן הזמן שלך, שלטון, הולך ואוזל. מסתיים ונגמר. ככה זה מרגיש כשפתאום קם עם ומתחיל ללכת. הילדות והילדים מהבתים הכי טובים בכל רחבי הארץ איבדו את הבושה לומר את האמת, סופסוף את האמת: אין לנו כסף, ואתה - שלטון - הכתובת. ואל תתבלבל. העם הזה שקם, אלה לא הפנתרים הלבנים ולא הפנתרים השחורים. ולא "הנזקקים" ולא "העניים". "אותם" אתה כבר מכיר, שלטון. "איתם", אתה מסתדר כבר 63 שנה. זהו המעמד הבינוני, שלטון. שנים הוא לא זז. לא כשהעניים צעקו ולא כשהפנתרים השתוללו ולא כשבכיכר הלחם ספרו עוד חורף ועוד אביב.

וזה השתנה, שלטון. תקלוט: זהו. קמנו. לתמיד. תסתכל שלטון טוב-טוב. ימינה ושמאלה. לא תוכל לעשות, שוב, הפרד ומשול, כדי שנחזור לשבת. אף פעם כבר לא נחזור לרבוץ בין ה"share" ל-"like". עד היום ישבת עלינו ולא זזנו, כי יצרת ותחזקת את התפרים והשסעים והוויכוחים והחרמות וועדות החקירה נגד השמאל והימין. והשנאה של החרדים והחילוניים אלה את אלה. והיהודים את הערבים. ומי לא. כל ישראל שונאים זה את זה. זו הייתה האידיאולוגיה שלך, שלטון. זה היה השכפ"ץ שלך מאחדותנו המסוכנת והמפחידה.

מלחמת העצמאות השנייה

עו"ד אלדד יניב. "נקים ישראל חדשה" (צילום: חדשות 2)
עו"ד אלדד יניב. "נקים ישראל חדשה" | צילום: חדשות 2

זהו. נגמר. הנסיכה ליף העירה אותנו וגילינו יחד את האור. את הדגל. את המאחד. את הביחד. את הקבוצה. את השקט. את המכנה המשותף של כולנו - כ-ו-ל-נ-ו - בארץ הזו - שוויון. תמיד אמרת ולא התכוונת, שלטון, שאתה רוצה את עמישראל מאוחד. אז קיבלת. באבואה קיבלת. קיבלת אותנו, העם, מאוחדים, נגדך - שלטון.

זו מלחמת העצמאות השנייה של הישראלים והישראליות. מלחמת השחרור של המעמד הבינוני. לא פחות. זו מלחמה על סדרי העדיפויות שלנו. לא שלך, שלטון.

כל מה שהיה, לא יוותר על כנו כשתסתיים ותקום ישראל החדשה. גם במלחמת העצמאות השנייה, כמו בראשונה, יהיו הפוגות וסבבי לחימה. רק שפה לא יהיו הרוגים. רק מנצחים. המערכה הראשונה פרצה בקרב על הדלק. השנייה, במלחמה על הקוטג'. המערכה השלישית החלה בגלל מחירי הדיור. לאחר הפוגה נוספת תפרוץ המערכה הרביעית ולאחר עוד הפוגה, אולי, תתרחש המערכה החמישית. ואם צריך גם שישית. עד שתקלוט, שלטון. יש לנו סבלנות. עד שתקלוט, שלטון. לא זזים. לא משתמטים ולא מסרבים. כולם מתגייסים.

בסופם של כל סבבי הלחימה, נכריז, כמו בהתחלה, על מדינת ישראל החדשה. יהיו לה גבולות סופיים, יהיו בה אזרחיות ואזרחים שווים, בזכויות ובחובות, ותהיה בה ערבות הדדית עמוקה וחירות: חוק אחד יהיה לכולם. בדיוק מה שחלמו הסבתא והסבא שלנו כשיצאו לרקוד ברחובות עם ההכרזה של דוד בן-גוריון ב-1948. חלמו, והתחרבן להם. אז אנחנו נתקן.

במילה אחת: צדק

סדר יום אזרחי מיחייב בראשונה שוויון. שוויון בנטל. שוויון בזכויות. שוויון בשירות צבאי או אזרחי. שוויון בחובה לצאת לעבודה. שוויון בחובה לשלם מיסים. שוויון בזכות היסודית למזון, מעון, מלבוש, מורה ומרפא. שוויון בחלוקה צודקת של הרווחים. אין יותר שכר לבכירים וגרעינים למעמד הבינוני. אין יותר קיום לעושקי טובת הכלל: הטייקונים, החרדים, המתנחלים. במילה אחת. צדק. בשתי מילים: צדק חברתי. זה מה שהעם רוצה, והוא צודק.

יצירת השוויון וחירות המעמד הבינוני תעלה כסף. הרבה כסף: תקציב הביטחון יקטן, מאות אלפי ישראלים ייכנסו לשוק העבודה, המאיון העליון יפסיק לחיות בכללי מס שונים ומהרזרבות הענקיות שנותרות כל שנה בקופת המדינה.

ומה נקבל בתמורה? נקבל בתמורה חינוך אחד וחינם לכולם; נקבל בתמורה בריאות ציבורית למופת; נקבל בתמורה את הזכות היסודית לדיור; נקבל בתמורה את השיפור בביטחון האישי; נקבל בתמורה יצירת הכנסה פנויי.

זה נראה לך חלומות באספמייה, שלטון? לנו לא ממש. אתה חושב שזה ימות המשיח, שלטון? קדחת. זה מה שמגיע לנו. זה שינוי? כן. מהפכה? ממש. אבל היא ממש בכוחות שלנו. תפנים, שלטון: אנחנו לא חושבים שאנחנו פחות חזקים מהסבתא והסבא שלנו שסיימו 5,000 שנות גלות והקימו מדינה, פיתחו צבא ומערכת חינוך ובריאות וסעד וקלט עלייה של מליון איש בלי גרוש על התחת.

ומה שבן-גוריון וחבריו הצעירים, סבתא וסבא שלנו, היו יכולים, שלטון - כן, גם אנחנו יכולים. 

רוצים לקבל את כל העדכונים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק