מנהיג החמאס שכבר אינו בלתי מעורער, חאלד משעל, בצרה צרורה. הוא מתקשה למצוא בית חדש לתנועתו לאחר עזיבת סוריה, ובמהלך מסעותיו ברחבי העולם הערבי הוא מתמודד עם אופוזיציה הולכת וגוברת לעמדתו - מבית.
מדובר במשבר החמור ביותר אי פעם בשורות החמאס. המשבר הזה כבר הפך לוויכוח פומבי מר בין משעל לכמה מסגניו הנאמנים - ובהם מוסא אבו מרזוק וצמרת ההנהגה בעזה. מאמצים כבירים מושקעים בעת הזו על מנת לפתור את המשבר בשקט ולהציג חזות אחידה בין בכירי הנהגת חמאס. אך מאמצים אלו באים מאוחר מדי. כעת כבר ברור לכל כי חמאס מפולג בכל הנוגע להגדרת יעדיו העתידיים ולזהותו ביום שאחרי התמיכה הסורית.
בחלוף מספר חודשים מפרוץ ההתקוממות נגד בשאר אסד, משעל הגיע למסקנה כי חמאס לא יכול עוד להרשות לעצמו להצטייר כתומך וכמי שמפיק תועלת מהמשטר הסורי הטובח בעמו. הוא הבין שמוטב שחמאס, הזרוע הפלסטינית של "האחים המוסלמים", לא יציב עצמו נגד עמיתיו ב"אחים המוסלמים" בסוריה, המתקשים להשיג שליטה במהפכה - שכבר זכתה לברכתו של המנהיג הרוחני של "האחים", השייח' יוסוף אל-קרדאווי היושב בקטאר, ושל כל בכירי התנועה.
מרכז הכובד הפוליטי עובר לעזה
בזה אחר זה, נמלטו מנהיגי חמאס מדמשק. ראשית הם שלחו את משפחותיהם, ואז יצאו הבכירים בלשכה המדינית ובזרוע הצבאית. אסד נמנע מביקורת על עזיבת חמאס בתמורה להבטחתו של משעל להמשיך ולשבח את תפקידה של סוריה בסיוע ל"התנגדות" ולהסתפק בהבעת סימפטיה ב"שאיפות העם הסורי".
בכירים שונים בחמאס מצאו בית חדש במקומות אחרים: אבו מרזוק בקהיר, מוחמד נזאל בעמאן, עמאד אל-עלמי (בכיר רם דרג בזרוע הצבאית) חזר לעזה. אך שום מדינה זולת קטאר לא הסכימה עד כה לארח את מפקדת חמאס בשטחה ולאפשר לה לפעול מחוץ לשטחה. מצרים, ירדן ואפילו סודן השיבו בשלילה לבקשתו של משעל.
בנטישת המשרדים בדמשק מבלי למצוא אלטרנטיבה, הנהגת ה"חוץ" של חמאס מאבדת במהירות אחיזה בנעשה בתנועה - במאבק עם הנהגת ה"פנים" היושבת בעזה. משעל כבר לא שולט באופן בלעדי במשאבי הארגון, מאחר והיקף התרומות מטהרן הצטמצם. הוא כבר לא נהנה מההכרה בעליונותו בחמאס מצדן של סוריה, אירן וחיזבאללה.
ובשורה התחתונה - משעל, שטענתו לכתר בחמאס תמיד זכתה לתחרות בעזה, הגיע לנקודה בה הוא חש שעליו להגיש הצעה פומבית חסרת תקדים ולא להתמודד על הנהגת הלשכה המדינית בקיץ הקרוב. עד מהרה התברר כי מרבית מבכירי חמאס בעזה, ואפילו אבו מרזוק, אינם מתכוונים להתחנן בפניו להישאר. הסיטואציה הציבה את משעל במצב קשה: הוא התחייב לפרוש מהנהגת הארגון, אך אין לו כוונה לעשות זאת. הוא עדיין מצפה למסע שכנועים מצד עמיתיו להישאר בכיסאו.
זאת ועוד, בחודש שעבר ביצע משעל תרגיל דרמטי ומפתיע: ב-6 בפברואר הוא חתם בדוחא, בחסותו של אמיר קטר ובתמורה לתמריץ כלכלי, על הסכם עם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן במסגרתו תוקם ממשלת אחדות של טכנוקרטים. על פי ההסכם, אבו מאזן עצמו ימונה לתפקיד ראש הממשלה והשניים הסכימו להשעות את תהליך הבחירות הכלליות מבלי לנקוב בתאריך לקיומן.
הופך עורו
זו הייתה פצצה פוליטית! משעל הסכים, לפחות במרומז, לעשות ויתור משמעותי ולפרק את ממשלת חמאס בעזה, ששלטה ברצועה בחמש השנים האחרונות ולאפשר לרשות הפלסטינית (ואולי גם לשירותי הביטחון?) לשוב ולשלוט במשרדים השונים. נראה כי הוא הקריב את עצמאותו של חמאס מתוך תקווה שביום מן הימים הוא יזכה בבחירות.
יתר על כן, השמיע משעל מספר הצהרות המדברות על "מאבק עממי", שם קוד לעימות לא אלים נגד ישראל. אלו הובנו במשמעות לפיה משעל מוכן להשעות את השימוש בכדורים ובטילים - דבר המנוגד לדבקות המסורתית של חמאס בעקרון "המאבק המזוין". משעל הסכים גם לעקרון הקמת המדינה הפלסטינית בגבולות 67', למרות שהדגיש כי אין משמעות הדבר שיהיה שלום או הכרה ב"ישות הציונית" והמטרה תמשיך להיות השמדת ישראל. לרבים בחמאס משעל נשמע כמי שהופך לגורם מסוכן שכדי להתאים עצמו לאירועי "האביב הערבי", מעניק ליריבים בפת"ח ניצחון קל.
מיד קמה "מקהלת המתנגדים" בעזה ובגדה המערבית: משעל הואשם כמי שנהג מאחורי גבם של מוסדות חמאס וסטה מהמדיניות שהארגון סיגל לעצמו. ד"ר מחמוד א-זהאר, חבר ותיק של משעל, היה מבין מובילי הביקורת הפומבית, אך רבים הצטרפו אליו בדיונים שהתקיימו בהנהגת חמאס בדלתיים סגורות בחרטום ובקהיר. התכנית למנות את אבו מאזן לראש ממשלה תוארה כ"מהלך בלתי חוקי".
הקרב על הנהגת התנועה יצא לדרך
אסמאעיל הנייה, ראש ממשלת חמאס בעזה, יצא למסע במספר מדינות ערב, ונמנע אפילו מלרמוז על תמיכתו בהסכם דוחא. לאחר מכן הוא התעלם מאזהרות מצדן של מדינות המפרץ ו"האחים המוסלמים" וקיים ביקור ראווה באירן בו נישק וחיבק את המנהיג הרוחני חמנאי וביקש סיוע כלכלי ועזרה לרצועת עזה. עם שובו לקהיר, שלא במתוכנן, הקהל במסגד אל-אזהר הריעו בקריאות "די לאירן, די לחיזבאללה".
על כן, כעת, שיחות הפיוס הבלתי-נגמרות בין חמאס לפת"ח נבלמו פעם נוספת. אבו מאזן מתעקש ליישם את ההסכם שנחתם עם משעל, בעוד שמרבית בכירי חמאס דורשים תיקונים להסכם דוחא. הדרישה לשמור באופן בלעדי על השליטה הביטחונית ברצועת עזה היא תנאי הכרחי של חמאס כעת, כמו גם הדרישה לזכות וטו במינוי כל שרי הממשלה.
שתי התנועות ממשיכות להתכנס בקהיר, אך עד כה אינן מסוגלות להסכים על ביקורו של אבו מאזן בעזה. הדיון הפנימי בחמאס צף מעל פני הקרקע ומצג השווא של "לכידות" בתנועה נעלם כלא היה. הקרב על ההנהגה והובלת הדרך יצא לדרך.