ז'נבה היא עיר ציורית של שוקולדים, שעונים, בנקים, מעוז היסטורי של ארוגנים בינלאומיים שהפכו אותה לשם נרדף לדיפלומטיה הבינלאומית. מספר העיתונאים והעיתונאיות האירנים שנלווים למשלחת הרשמית לשיחות הגרעין שמתקיימות כאן עולה מסבב לסבב, וכך גם האמצעים המתקדמים שהם מביאים עימם.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
רשת אירנית אחת הקימה אולפן שידור שלם כדי לנהל דיונים חגיגיים מרובי משתתפים. לפי שעה האולפן מיותם, בשעה שאנשי משרד החוץ האירני מסתודדים ומתדרכים את העיתונאים. משרד החוץ מפיץ פרטים בין מאות העיתונאים שמתרוצצים בז'נבה, וכמהים לכל פיסת מידע.
עם עיתונאי ישראלי הם מסרבים לדבר, בוודאי שלא מול המצלמות. אלא שהעמדה האירנית מופצת לכל עבר ובכל זמן, באמצעות רשת הטוויטר שהפכה רשת ההזנה העיקרית לדיווחים. צבא אדיר ומיומן של דווחים ודווחות, צייצים וצייצות מעבירים את הספין האירני של הרג לאלפי, רבבות ומיליוני עוקבים.
האירנים, שגילו את הכוח לשינוי חברתי שטמון ברשתות החברתיות בהתקוממות של 2009, מגבילים מאז את השימוש בו בבתי האזרחים. הממשל יודע בדיוק איך לנצל את הכוח הזה כלפי המערב, שמציג את עמדתו באמצעים תקשורתיים מיושנים.
התקשורת מתנפלת על מייקל מאן, הדובר של קתרין אשטון מהאיחוד האירופי, שמרכזת את השיחות מטעם המעצמות. מייקל מאן מתייצב לריאיונות מתואמים מראש מול כתבים וכתבות של תחנות הטלוויזיה באירן ואחר כך עונה, בדרך כלל מבלי לומר דבר, לשאלות העיתונאים כולם.
כאשר שאלתי על הצהרתו של חמינאי, שכינה את ישראל "הכלב המשוגע של האזור", אמר מאן כי "אין לי כוונה להגיב על אמירות נקודתיות של ראשי מדינות וממשלות. אנחנו לא עושים את זה".
הפסל שהוצב מול ארמון האומות בז'נבה לפני שנים מהווה סמל לאוזלת ידה של הדיפלומטיה בניסוח ובכפיית הסכמים. נדמה שהיום הכיסא עומד רעוע על שלוש רגליים, ורגל רביעית שבורה, באמירה שרלבנטית היום יותר מתמיד.