רוב המפוטרות מתחום ההוראה. אילוסטרציה (צילום: רויטרס, חדשות)
מה עם המורים? אילוסטרציה | צילום: רויטרס, חדשות

שנת לימודים חדשה בפתח: חוזרים לשיעורים, חוזרים לעבודות, חוזרים למבחנים...חוזרים לשגרה. מישהו חשב על השגרה של המורים שלנו? על המאבק שהם מנהלים יום יום, כדי שמערכת החינוך במדינה שלנו תעריך אותם קצת יותר? שהשכר יהיה בהתאם, ולא יהיה המינימום של המינימום?

המורים שלנו עושים עבודת קודש. עבודה שאני לא חושבת שיש מספיק מילים לתאר אותה. התלמידים מגיעים לשיעורים, מתעצבנים על המורה כשהיא נותנת שיעורי בית, ולא עוצרים לרגע וחושבים: אולי זאת העבודה שלה? אולי היא באה לטובתנו?

לפני כשנתיים התנהל מאבק שכולנו הרגשנו. שביתה ארוכה מאוד, אין ספור כתבות...ולמי שלא ידע - התקיימו גם הרבה הפגנות. אני זוכרת את ההפגנה הראשונה שנכחתי בה. נפגשנו בביה"ס, הדבקנו על החולצות החלקות שלנו מדבקות שעליהן מתנוסס הכיתוב "בלי חינוך אין עתיד". יצאנו משער ביה"ס שלנו, "אורט אלון יקנעם", צעדנו עם מגפונים, משרוקיות, והמון רוח הפגנה, להראות לכולם את הפרצוף של מערכת החינוך האמיתית שלנו, כמה שהיא מאוד "תומכת" בעבודת המורים.

בזמנו הגברת יולי תמיר הייתה שרת החינוך. המצב לא היה ורוד ומזהיר. "יולי, כבר אוגוסט" התנוססה האמרה שוב ושוב על גבי השלטים שלנו, כשעמדנו בצומת למען מטרה אחת משותפת לכולנו - לשפר את מצב החינוך בארץ. בסדר, אני מודה. בהתחלה התביישתי ללכת ברחובות ולהפגין, אבל אחרי שהבנתי את המטרה הכל כך חשובה - לא היססתי לרגע כששמעתי שמתקיימות עוד הפגנות באזורים נוספים אצלנו בצפון. הגעתי. לא רק אני, תלמידים נוספים, ומן הסתם גם המורים.

יהיה שינוי?

שני גל (צילום: שני גל)
שני גל. תודה למורים | צילום: שני גל
הממשלה חשבה שהיא יכולה להפחיד עם צווי מניעה. המורים שלי, שאני כל כך גאה בהם על העבודה הזאת - החליטו פה אחד: "במקום להתייצב בבתי הספר - נתייצב בבתי המעצר". כשחזרנו ללימודים, התלבשנו בהתאם. חלק מהמורות שלי התלבשו בשחור, הביעו את צערן הרב על מצב החינוך בארץ שלנו, היו תלמידים שהצטערו לחזור ללימודים כי מה שחשוב להם זה חופש ולא המצב בארץ, והיה מי שהתלבש בצבעי אדום לבן. לא, לא הפועל חיפה...אדום לבן - צבעי המאבק של ארגון המורים.

עכשיו התחלפה ממשלה. שר החינוך שלנו הוא גדעון סער. אולי הוא יעשה את השינויים הרבים שצריך במערכת? אולי הוא ידאג להרים לשלב גבוה יותר את איכות החיים של המורות והמורים, שבקושי מקבלת הערכה? מה עם המעמד שלהם?

בזכות המורות שמלמדות אותי, וחלקן לימדו בעבר, אני רוצה להיות מורה ברגע שאגיע לגיל המתאים. אני אחזור לבית הספר התיכון בו אני לומדת כרגע ואעשה הכל כדי שהתלמידים יבינו ויעריכו את עבודת הקודש הזאת. לעמוד שם, מול כיתה של 30 תלמידים ויותר, ולהוציא את הגרון, לנסות להוריד את הקולות שמרעישים ללא הרף, גם במהלך השיעור עצמו.

אני רוצה להגיד תודה. תודה ענקית לכל המורות (והמורים) שלימדו אותי, ולמי שנמצא שם לצדי כשצריך בכל יום ויום, גם בחופשים, גם מחוץ לקירות בית הספר. אני מאוד מקווה שהמורים שלי יודעים שברגע שהם רק יצטרכו אותי אני אהיה שם, בדיוק כפי שאני קיבלתי מהם תמיכה כל כך גדולה, בכל רגע נחוץ. תודה לכל מורי ישראל, שעושים את העבודה המדהימה הזאת, ומשקיעים כל כך הרבה. תודה!