הבעיה עם הצעת החוק שאמורה להביא לשוויון בנטל ולגיוס החרדים היא הציפיות המוגזמות שהיו לפני, והכתרים המוגזמים שקשרו לה אחרי. אי אפשר לשנות מציאות של 60 שנים בוועדה אחת. הציונות, אני רוצה לבשר לכולנו, לא נולדה שוב השבוע.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
יש חשיבות לחוק המוצע, אפילו שהוא לא באמת מביא שוויון בנטל. הוא חשוב בגלל החלק הראשון שלו, שמאפשר לחרדים להשתלב בשוק העבודה. יש לחוק חשיבות גם כי הוא מפיח רוח חדשה במפרשי המחנה החילוני ובקצה יש גם את אותן סנקציות, שאף אחד לא מאמין שיגיעו אליהן - אבל הן נותנות תחושה שיתגייסו יותר חרדים מבעבר.
יש שתי מלכודות מאוד גדולות בחוק שהציעה ועדת שקד: הראשונה היא חוסר השוויון הבולט והבוטה של ישיבות ההסדר, שבא בגלל הסכמים קואליציוניים. אבל הדבר הכי חשוב, שפחות שמו לב אליו: הוא שבעוד שמדברים על מכסה של 5,200 מגויסים מדי שנה - 3,000 לצבא, 2,200 לשירות אזרחי או לאומי - המספרים אינם מתוך שנתון, לא מתוך 8,500 חרדים בכל אותה שנה.
מאיפה המספר כן מגיע? מתוך אותו מאגר מתגייסים של שש שנים - ובו יש מספר שיכול להיות 20 אלף , ויכול להיות אפילו 30 אלף. לא פלא שפוליטיקאים חרדים אומרים היום: אנחנו מחכים שהחוק הזה, בנוסח הזה, יעבור בקריאה שנייה ושלישית.