בכנרת, כמו גם בחופים רבים אחרים במדינת ישראל אליהם ניתן להיכנס עם רכב, כל חמישה מטרים מתמקמת קבוצה, מרימה רמקולים, פותחים ווליום - ויאללה בלאגן. הרמקולים עומדים גב אל גב, כל מתחם מנסה לגבור על זה שלידו. מהבוקר ועד לפנות בוקר שלמחרת, האוויר מתמלא בזיהום רעש מטריד במיוחד.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק
חמישה מטרים של טראנס מסיבות מתחלפים לחמישה מטרים של קריוקי, מזרחי, עוד טראנס, וכך זה נמשך ונמשך לאורך עשרות קילומטרים של חוף. אפשר לעצום את העיניים, אך לסתום את האוזניים לזמן ממושך - זה כבר קשה. ויש לפעמים רגעים של קריוקי שאתה רוצה כבר ממש לעקור לעצמך את האוזניים מהראש.
אנחנו במגמת התקדמות בענייני שמירת הסביבה. יש יותר ויותר אנשים שמנקים אחריהם יותר ויותר אשפה כשהם מקפלים וחוזרים הביתה מהחופשה על החוף. אידאלי זה עדיין לא, אבל יש כיוון. יותר ויותר אנשים מבינים שזה הטבע שלנו ואין לנו הרבה ממנו. בכל אופן, אין אפילו מספיק לכולם וצריך לשמור ולא לזהם. רק מה, שגם השקט הוא חלק מהטבע. רחש הים והגלים, הרוח, איזו מחשבה של עצמך שאתה מנסה למקד.
תנסו להקשיב לטבע ולא רק לתת לו להקשיב לכם
אני לא אומר שצריך להחריש מימיות או שצריך לדבר בלחש ולהביא סוכריות נגד שיעול לחוף. לא מדובר בטורניר ווימבלדון או הבכורה של אריאדנה אוף נקסוס באופרה. ועדיין, יש מרחק בין זה לבין זיהומי הרעש המטורפים שמצטופפים לאורך החופים וממררים את החיים.
זה אפשרי, אני אומר לכם שזה אפשרי ושיש מקום אחד שבו זה לא קורה. תנסו פעם אחת להעמיד רמקולים בחוף תל אביב ולפתוח קריוקי. תוך שתי דקות יגיעו פקחים, אחריהם תגיע המשטרה. אכיפה, אין מה לעשות. אכיפה - וזה עובד. הניקיון של הטבע הוא גם הניקיון של האוויר מגלי ההדף של טראנס.
אם כבר יצאתם לטבע, תנסו להקשיב לו. לא רק לתת לו להקשיב לכם. אחר כך בדרך הביתה, ארבע שעות במכונית, בפקק זה מספיק זמן לאכול לעצמכם את הראש עם כל הקריוקי שבא לכם. עד אז, תנו לשמוע איזה גל מתנפץ על החוף, אולי ציפור מפעם לפעם, איזה צרצר נחמד בלילה.