פרס ישתתף באירוע לזכרו של מנדלה (צילום: רויטרס)
ללמוד מההיסטוריה. מנדלה, ארכיון | צילום: רויטרס

הקרנת הבכורה של הסרט מנדלה התקיימה בדיוק ביום שבו מת המנהיג הדרום אפריקאי האגדי. לכל אחד זכות למצוא הקבלות משלו בסיפורה של דרום אפריקה לסיפור הישראלי שלנו, אבל לדעתי יש בסרט סצנה אחת משמעותית ביותר לכל מי שמגדיר את עצמו כישראלי ציוני, דווקא בימים הסוערים האלה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לחדשות 2 בפייסבוק

"אם השחורים ישלטו זה יהיה הסוף", נאמר שם מפיו של אדם לבן. פס הקול בסצנה הזאת שקט ומאופק, אבל דרכו מהדהדת התנפצות חלום העליונות הלבנה בדרום אפריקה. הם ראו בעצמם את הגרסה המודרנית האפריקאית של בני ישראל. לעברים, הם אמרו, ניתנה הבטחה אלוהית לפני 4,000 שנה. הם - האפריקנרים, האמינו בהבטחה אלוהית בת 400 שנה. כמו בני ישראל, הם קיימו מסעות ארוכים במדבריות צחיחים כשהם נעזרים בתנ"ך.

האפריקנרים כרתו בריתות עם הילדים, לחמו בהם במה שכינו מלחמות מעטים מול רבים וגם נרדפו על ידי פולשים זרים. הם ניהלו מלחמה עקובה מדם בבריטים, ששמו את נשותיהם וילדיהם במחנות ריכוז, שם מתו ברעב ובמחלות. בתחום מלחמת הבורים, הם שוב הקימו מדינה עם צבא שהיה מהחזקים בעולם. אפילו נשק גרעיני הם החזיקו בידיהם.

אמונת האפריקנרים בצדקת דרכם לא הועילה

ההפרדה הגזעית שקיבעו בחוק - האפרטהייד, הייתה בעיניהם כורח קיומי. השחורים, הם הדגישו, היגרו ברובם לדרום היבשת רק אחר שהם, הלבנים, הפריחו את השממה וייבשו את הביצות. ובכלל, הם אמרו, איך ניתן להשוות בין החיים בדרום אפריקה לאלה שבהם חיים השחורים בעשרות המדינות שהם מנהלים בעצמם?

אך דבר לא עזר להם. זעם ההמונים והתמיכה הבינלאומית הביאו לנפילת משטר האפרטהייד ונלסון מנדלה, הנשיא השחור הראשון, הפך לאייקון עולמי בשל חזון הפיוס שהוביל.

החלום ושברו

אלא שחלום לחוד ומציאות לחוד. כשבאתי לסקר את מותו של מנדלה, חזרתי למדינה שבה חייתי שנים ארוכות וגיליתי מדינה מוזנחת, אכולת שחיתות ומוכת אלימות. החוקה המופלאה של מנדלה מבטיחה שוויון בין המינים אך בדרום אפריקה כל ארבע דקות נאנסת אישה.

החוקה מבטיחה טיפול רפואי לכל, אולם מספר נשאי האיידס במדינה הוא הגדול בעולם. החוקה מבטיחה שוויון הזדמנויות, אבל כ-50% אחוזים מהצעירים מובטלים. וכן, עכשיו מי שיורה למוות במפגינים שחורים, הם שוטרים שחורים.

הסרט "מנדלה" מסתיים בטקס ההשבעה של "מדיבה" בבנייני האיחוד בפרטוריה, שהיו סמל הדיכוי הלבן במשך דורות. עכשיו הן מסמלות את השחיתות הפושה במדינה.

בישראל עדיין ניתן לביים סצנה שונה: המבנה הדמוגרפי והגיאוגרפי כאן היום מציב ברירה אחרת. האפריקנים רצו הכול ונאלצים להתחלק בכל. אם ישכילו הישראלים להיפרד עכשיו רק מחלק מהטריטוריה, הם יוכלו להמשיך ולקיים מדינה יהודית ציונית בדרך שבה הם יבחרו.